מה יהיה?! ../images/Emo3.gif
אני מנסה להתעלם. באמת! היא מביטה ממני מהתמונות, מסתכלת אלי מהמראה כמה פעמים ביום, מדברת אלי, מזכירה לי נשכחות ומגיעה בדיוק כשלא צריך אותה. היוצאת בשאלה הקטנה הזו ממש נודניקית. בדיוק כשאני חושבת שיצאתי מהקטע ונהייתי סתם בן אדם ככל האנשים, חלק מהמון גדול חסר ייחוד, היא מגיעה וחורצת לי לשון: "חשבת שהצלחת להיפטר ממני?! אז הנה אני!!!" טוב, כנראה שהספדתי אותה מוקדם מידי. ויכול להיות שלא אצליח לקבור אותה אף פעם. כי תמיד אהיה באיזו עמדה של מביטה מלמעלה ,בקו התפר,ולא שייכת לשום מקום. אני מסתכלת על העולם הדתי, שממנו באתי, ואני אוהבת ושונאת. אני מסתכלת על העולם החילוני, שמקסים אותי ומגעיל אותי בבת אחת. ופעם אני שייכת לכאן ופעם לכאן. ואף פעם לא ממש מחוברת. יכול להיות שאנחנו,ורק אנחנו, בתור אנשים שחצו את הקווים, מצליחים להיות רגישים לאותם נימים קטנים של החיים, שאנשים רגילים חיים אותם בלי לשים לב. אנחנו מצליחים להסתכל על העולם שלנו כאנתרופולוגים, להיות ביקורתיים ולא לקבל שום התנהגות חברתית כדבר כמובן מאליו. והרבה פעמים זה מעצבן אותי, החטוטרת הזו ששמה "יוצאת בשאלה": השאלות החטטניות ,ההסברים העלק-מלומדים שלי אודות הדת , ההרגשה הזו שאני "לא ממש כאן", אבל זו עובדה. ואני צריכה להתרגל אליה. (יש לי ברירה?) <מיכלי במחשבות פילוסופיות-משהו>.
אני מנסה להתעלם. באמת! היא מביטה ממני מהתמונות, מסתכלת אלי מהמראה כמה פעמים ביום, מדברת אלי, מזכירה לי נשכחות ומגיעה בדיוק כשלא צריך אותה. היוצאת בשאלה הקטנה הזו ממש נודניקית. בדיוק כשאני חושבת שיצאתי מהקטע ונהייתי סתם בן אדם ככל האנשים, חלק מהמון גדול חסר ייחוד, היא מגיעה וחורצת לי לשון: "חשבת שהצלחת להיפטר ממני?! אז הנה אני!!!" טוב, כנראה שהספדתי אותה מוקדם מידי. ויכול להיות שלא אצליח לקבור אותה אף פעם. כי תמיד אהיה באיזו עמדה של מביטה מלמעלה ,בקו התפר,ולא שייכת לשום מקום. אני מסתכלת על העולם הדתי, שממנו באתי, ואני אוהבת ושונאת. אני מסתכלת על העולם החילוני, שמקסים אותי ומגעיל אותי בבת אחת. ופעם אני שייכת לכאן ופעם לכאן. ואף פעם לא ממש מחוברת. יכול להיות שאנחנו,ורק אנחנו, בתור אנשים שחצו את הקווים, מצליחים להיות רגישים לאותם נימים קטנים של החיים, שאנשים רגילים חיים אותם בלי לשים לב. אנחנו מצליחים להסתכל על העולם שלנו כאנתרופולוגים, להיות ביקורתיים ולא לקבל שום התנהגות חברתית כדבר כמובן מאליו. והרבה פעמים זה מעצבן אותי, החטוטרת הזו ששמה "יוצאת בשאלה": השאלות החטטניות ,ההסברים העלק-מלומדים שלי אודות הדת , ההרגשה הזו שאני "לא ממש כאן", אבל זו עובדה. ואני צריכה להתרגל אליה. (יש לי ברירה?) <מיכלי במחשבות פילוסופיות-משהו>.