מה יהיה עם הלילות?

[תמי ס]

מה יהיה עם הלילות?

כמה עוד אוכל להמשיך כך? הופכת יום ללילה ולילה ליום, מנסה לעייף את עצמי כמה שיותר כדי שאוכל "ליפול" למיטה ולהירדם, ונכנסת למיטה ו-לא מצליחה ושוב יוצאת ושוב נכנסת. המחשבות המחשבות... הופכת בראשי שוב ושוב, למה זה קרה? מה עשיתי לא נכון? הרי משהו השתבש אי שם בדרך, דבר מה שהיה תקין בשני ההריונות הראשונים... והשתבש בשניים האחרונים.. מה קרה עכשיו? מה עשיתי? איפה שגיתי? מגלגלת שוב ושוב את השנה האחרונה, את הבן, את הבת, שניהם איתי, שניהם אינם, ומה גרם לזה? האם אוכל לקבל אי פעם תשובות? האם אוכל לדעת מה קרה? "תאונה של הטבע" ו-"נפילה בסטטיסטיקה" הן תשובות שכבר לא מספקות אותי, האם אעיז עוד פעם לנסות? האם ארים ידיים? האם אשאר תמיד עם טעם הכישלון? גם כן "חופשת לידה"...

 

[יעל של אודי]

אין תשובות, אבל...

הי תמי אני מבינה שהימים הקשים מתחילים להתביית. אנחנו כאן, אל תשכחי את זה. בין כל השאלות והספקות ראיתי בזיק קטן של תקווה בשאלתך - האם אעיז עוד פעם לנסות, האם ארים ידיים? לא כמו מיד אחרי, כשהיית מאד החלטית בעניין. אני מקווה שיהיו לך את הכוחות לנסות בשלישית ולא להרים ידיים אבל מקווה יותר שיהיו לך כוחות להבין שאת לא שגית, לא עשית דבר. אולי לעולם לא נדע למה זה קרה, אבל אני מאמינה שלהעביר את החיים בחיפושים אחר תשובות שאינן יגרום להמון חרטות. זהו זמן יקר, זמן של אבל ושל אובדן ושל החלמה. אני חושבת שברגע שהבנתי שאין תשובות לשאלות שלי ושיש דברים שפשוט לא בשליטתי, קורים סתם ככה כי זה דרכו של עולם, בלי שום קשר לאדם ולמעשיו, באותו רגע התחלתי להחלים ולהתחזק ולרצות להביא עוד ילד לעולם, לחיי. אני כל כך רוצה. במבט לאחור אבל, אני זוכרת שהשאלות שלי, דומות לשלך היו חלק מאד חשוב בהחלמה בהבנה שלי של הדברים. אז אני לא רוצה שתביני לא נכון את דבריי, השאלות האלה אינן בזבוז זמן, הן חשובות אך לרוב לא מביאות עימן תשובות. לצערי! הלוואי וזה היה אחרת. תרגישי טוב עד כמה שניתן חיבוק גדול ממני יעל

 

[הדרך קשה]

תמי אין תשובות

כי הרי לא עשית משהו לא בסדר בהריונות האלה כמו שלא עשית משהו בסדר במיוחד בהריונות עם הילדים האחרים! אני זוכרת שבהריון עם בני הבכור לא הרמתי אפילו גיגית כביסה, ובהריון עם הבן השני הרמתי גם את הבן הגדול בגיל שנה וחצי, גם את העגלה שלו וגם שקיות קניות במדרגות הביתה. בהריון הראשון פחדתי לצבוע את השיער ובהריון השני גם צבעתי, גם עשיתי גוונים. אז מה - שניהם נולדו בסדר! ואז פתאום שתי הפלות בלתי מוסברות. ההתקן שהיה בינתיים? הרופאים אומרים שלא. הגיל? אני בסה"כ בת 31. פשוט אין שום סיבה. אנחנו מורגלים בהתניות של שכר ועונש, של פעולה ותוצאה, אבל לא הכל בשליטתנו! ואני לא מתכונת במובן המיסטי, למרות שלגיטימי להאמין בזה, אלא במובן שאין לנו שליטה גם על תהליכים ביולוגיים שמתחוללים בגופנו! אנחנו כל כך עסוקות בלחנך את הילדים להתנהגות מוסרית, להתנהגות הגיונית, להרגלי שינה, נקיון ואכילה, עד שהתחלנו בעצמנו שאפשר לרכוש שליטה על כל דבר! אבל לצערנו לא - הדברים האלה יכולים להגדיל את הסיכויים שחייהם יהיו טובים ומאושרים ובריאים, אבל לא להבטיח דבר, כפי שבדיוק קורה עם החיים שלנו, האמהות שלהם. יעל, את נראית לי בכל זאת בדרך הנכונה, למרות הבאסה שתקפה אותך בארץ. בהצלחה לשתיכן.

 

[קטיה 007]

הלילות יהפכו ללילות ו ימים ....

יהפכו לימים והכל יסתדר, ואת תרימי ידים ותנסי שוב כי את חזקה וחזקה מאוד. חופשת הלידה ה...... זה הזמן שלך לעכל לבדך ולא להתקל בכל העולם זה חלק מהזמן שלך לאבל, לבכי וללילות שהם ימים. תמי כל מה שיש לי ליעץ לך זה שתהיי סבלנית וקבלי הכל בהבנה הכל עוד יהיה טוב. מחבקת חזק קטיה

 

[udie1]

תמי

אני קצת מרגיש שכל מה שאומר פה יהיה "קטן עליך" אבל בכל זאת, רק רציתי שתדעי שיש עוד אנשים כמוך, ושאת לא לבד בקרבות לילה האלה...