מה יהיה ? מה יהיה??

[תמר 45]

מה יהיה ? מה יהיה??

שוחחתי מקודם עם אבא והוא כעס עלי שלא באתי לקחת אותו לטייל. לא צריכה לספר לכם על כל השבוע שהייתי איתו.... הסברתי לו שיש לי הרבה עבודה להכין לבית הספר... הוא צחק ואמר: את בכלל עובדת?? ושוב יסורי המצפון עולים להם. אכן יש לי להכין ןלבית הספר, ויש לי ילד בן 9 שרוצה לבלות עם אמא שלו... אחרי שבוע שלם שהייתי מנוטרלת כמעט לגמרי.

 

[יענקלה מגבעתיים]

יסורי מצפון הם רגשיים ולא הגיוניים

למרות זאת אני מאמין שאם תהיי בטוחה שאת פועלת נכון, ומי שמדבר אתך זה אבא ב' המסכן שחולה באלצהיימר ואינו מבין מה בדיוק הוא אומר. אינני חושב שהוא צחק בשאלתו אלא אינו זוכר שאת עובדת. יתכן שבאותו רגע הוא סבר שהוא מדבר עם בתו בת ה 12 או 16. אין שום סיבה הגיונית לרגשות אשמה אצלך. אין הבדל בינך לכל אחד מהחברים ורובינו השתחררנו מרגשות אשמה.

 

[תמר 45]

קשה להשתחרר מרגשות האשם

שוחחתי עם אבא לפני כמה דקות. הוא לא זכר ששוחח עימי היום, ושאל איפה היתי כל היום?? זו אכן שוב הדרדרות....שאלתי אותו מה לגבי הכנת ברכה לגיסי? הוא ענה שזה קשה לא, לא בראש שלו שאני אעשה...גם מה שאהב כל כך לעשות ברגע וותר על זה. משום מה שוב כואבת לו הבטן... מקווה שזה שום דבר.. קשה להאמין שהחסימה חזרה אבל אי אפשר לדעת. אני ע י פ ה

 

[ענתי44]

תמר יקירה../images/Emo24.gif

אני מאמינה שרגשות אשמה זה מותג שיקר מידי לנו, משפחת האלצהיימר. מדובר במפלצת רבת זרועות וראשים שיש לה תכונה של גדילה, כמו לאליס בארץ הפלאות, ולגדול ולגדול עד שראשה הירוק יוצא מהתקרה. וכשהיא תופסת את מרחבי חיינו הם משותקים. כי אין לנו מקום תמרון. אנחנו נכנעים לה ומשתעבדים לגחמותיה. בעיקר כשמדובר בויתור לאדם חולה כשהסביבה מצפה מאיתנו לנהוג ככה, וגם אנחנו נמפים מעצמינו. אבל כשלא מזינים את מפלצת רגשי האשם ופוקדים עליה ארצה.... היא הופכת לג'וק. גם אם תפקירי את הילד, תתפטרי מהעבודה ותהיי יום יום כל היום אצל אביך את לא תרצי אותו. גם אז המחלה תדבר מגרונו ותנזוף בך. אנא יקירה, תבלי לך עם נילד שלך. מגיע לו וגם לך. אביך לא נשלח להר גבוה ומושלג, הוא מטופל הייטב ויהיה בסדר גם אם לא תרוצי כל הזמן. מאחר ומפלצת רגשי האשם דבוקה לנו לתחת ( גרשון והנהלת תפוז סליחה ) כמו צל למדתי להדבר עם המפלצת הזו. למדתי להשאר עד מאוחר בעבודה כשצריך, או לצאת לארוחה מול הים עם חברה טובה, לנסוע למשחק כדורגל ( כן לשלם למונית 400 שקל- מחיר טיטולים )או להופעה של פוליקר ולומר לתפלצת או שהיא באה איתי ונהנית או שאני משליכה אותה למאורה מלאה נמרים. והיא באה איתי ומשתדלת, כמו פולניה טובה, לסבול בשקט, אבל אני נהנית. נהנית בגדול. ואת התורה הזו למדתי כאן בפורום. מכולם. בעיקר דרורה ושיריוש שלימדו אותי ליהנות. לפרגן לעצמי ולא להרגיש רע עם זה. רק בפורום למדתי להשתולל משמחה ביציע האדום בלי להתקשר מאה פעמים הביתה לאמא. ( נו טוב בגול הניצחון הייתי חייבת ) את בת לתפארת ואשרי אביך שזכה בך. אבל תשחררי. הניחי לרגשות האשמה. כשאמא נוזפת בי אני מיד אומרת לה שהיא צודקת ומבקשת סליחה ( על הליכה שתי דקות לעשות פיפי חטפתי על הראש איך זה עוזבים אמא זקנה שעות? וכשאישפזתי אותה וביליתי עד שלוש בלילה כשחזרתי בבוקר היא בדיוק צעקה לנוכחים בחדר שהילדים שלה נוטשים אותה כמו כלב ולא באים שעות. ואני הרגשתי סכין בלב אבל ביקשתי סליחה והבטחתי שאני לא אעשה את זה יותר )

 

[תמר 45]

ענתי יקירתי כתיבתך מדהימה אותי כל פעם מחדש

השימוש בעולם הציורים, המשלים והדמיון פשוט חלום. אין עליך... השאלה שאני שואלת את עצמי כמה פעמים בשבוע עלי לקפוץ אל בית הורי?? [כמובן, לא כולל חס וחלילה בית חולים , שאחותי ואני לא עזבנו אותו לרגע , ולא כולל הליכה לרופאת המשפחה או כל רופא] את בחרת לגור עם אמך , ולעיתים זה קל יותר [נשמע מוזר???] החלטתי על פעמים בשבוע , לפחות בזמן החופש. בנתים זה יצא הרבה יותר בגלל השתלשלןת הענינים. אחותי גרה רחוק , ומגיעה כאשר יש צרכים מהשטח. משום שאני גרה קרוב אבי מצפה... בני היה בבית הורי משעה 10.00 עד 15.00. אמי בשלה לו אוכל שהוא אוהב [תעסוקה נעימה בשבילה] . הוא אוהב ללכת לשם, משום ששם אפשר לראות טלויזיה כמה שרוצים...אבל לאבי זה לא מספיק. מה יהיה ב1 בספטמבר שטרוף העבודה יתחיל???

 

[יענקלה מגבעתיים]

למה ל לדאוג מה יהיה בעוד חודש???

 

[ליאורלילי]

תמר יקרה

לצערי המניפולציות שהורינו עושים עלינו לא תמיד קשורות למחלה זו. הורי לא חולים בדמנציה אך משועממים ומאז שעברו לגור לידי לפני 7 שנים אמי כל הזמן רוצה שאבוא אליהם, היא רוצה לראות אותי , לדבר אתי ואני מבינה אותה אך אין לי בכלל זמן לעצמי. הרבה זמן הייתי גם כן עם נקיפות מצפון כמו שלך אך גמרנו עם זה, בשבת אני באה אליהם יותר ובאמצע השבוע לא כל כך, כי אני עובדת יום שלם ובבית מחכה לי בעלי החולה וילדים וקניות וגם קצת לנוח... אז, תחליטי בעצמך כמה פעמים את יכולה לבוא לבקר את ההורים והכי חשוב תדאגי להוצאת רישיון לאבא , שתהיה לו עזרה בבית כי המצב לא סטטי ובטח כבר עכשיו אמך לא משאירה אותו לבד. בשורות טובות ותמשיכי להנות מחופשת הקיץ עם הבן ותמלאי את המצברים כי עבודה בהוראה איננה קלה, יום טוב, טובה

 

[zs1957]

תמר יקירה

הגיעה העת שתשתחררי מרגשות האשם ותפנימי כי אביך הוא לא כתמול שלשלום. הוא חולה במחלה שבה תאים מתים במוח מדי יום וכך את רואה את ההתדרדרות במצבו. אין מה לעשות עלייך לקבל את השינוויים בחייו כי אין דרך אחרת אחרת את תשקעי ולך יש בבית ילד בן 9 ובן זוג הזקוקים לך. את תעשי את כל מה שביכולתך להעניק לאביך את הטיפול הטוב ביותר שתפי גם את אחותך בטיפול למרות שהיא גרה רחוק. אל תקחי הכל על כתפייך את תקרסי. אני מזמינה אותך הערב לאמפיתאטרון ברעננה לשמוע את הופעת הכלייזמרים עם דודו פישר. אם תהיי שם תפגשי את טובה ואותי אנחנו נהיה שם. יהיה נחמד לפגוש אותך. יום טוב, זהבה

 

[אירילה]

ועל זה שרה דוריס דיי - קיי סרה סרה

קיי סרה סרה

 

[אגסיל]

|חיתמר יקרה, אני קוראת אותך וכאילו ואני כתבתי

גם אני כמוך משקיעה הרבה באמא שלי, הולכת אליה כמעט יום ביומו ונמצאת שם הרבה, אך תמיד כשאני יוצאת משם (למרות שלא תמיד היא מכירה אותי) היא מתחילה לילל ולהגיד לי כמה שהיא לבד ולמה אני הולכת ושאני אחזור מוקדם בבוקר לקלח אותה ולהיות איתה כל היום. חברי הפורום לימדו אותי שאני חייבת לשחרר ולהקדיש גם לשאר המשפחה וגם לעצמי. אני החלטתי שאני נותנת את כולי כשאני שם אבל כשאני יוצאת אני מנסה לצאת אל החיים ברוח טובה ובלי מועקות ובלי דמעות. אני יודעת שלא תמיד זה עובד אבל לפחות אני מנסה. גם את תמר צריכה להפנים שהמחלה היא מין מחלה שכזאת שטוב לא ייצא ממנה, תבקרי את אבא ותהיי איתו במידה ותקדישי את זמנך גם לילדך ולבן זוגך ובעיקר לעצמך. הרי אבא ממילא לא זוכר מתי היית שם וכמה זמן היית איתו. תפנימי ויהיה לך הרבה יותר קל. בואו נחליט - נקיפות מצפון OUT - ושיהיה לכולנו יום קל ונעים.

 

[ענתי44]

לילי , אני גאה בך../images/Emo24.gif

ומוסיפה מבין שורות המסר האופטימי שלך עוד תרופה לנפש המטפלת שלנו מלבד צחוק ושירה וזה לעשות דברים שאנחנו אוהבים, בין אם זה לאפות עוגות, לטפל בנכדים, לקרוא ספר טוב, או לטייל על שפת הים.

 

[אגסיל]

אלה בדיוק הדברים שאני אוהבת לעשות

אפייה ולפעמים עם הנכדים לארח נכדים וכרגע הם בכלל גרים אצלנו - אתמול היינו עם 5 נכדים לקרוא ספר ושיגרה ברוכה ורגילה וממש לפי הסדר הזה

 

[ענתי44]

סבתא רבא אסתר

אמא של סבתא שלי, והסבתא הנערצת על אמא שלי. היא ילידת הארץ שהתגוררה בזכרון יעקב, בתחילת המאה ה-20. בבית שלה, עם החצר ובו טבון, תרנגולות ופרה, גדלו תשעת ילדיה ונכדיה. אמא שלי גרה אצל הסבתא תקופה ארוכה. כילדה ולימים כנערה צעירה, אהבה לבשל ולאפות עם סבתא אסתר. בזמנים שלא היתה מכולת והכינו הכל בבית, כולל למשל איטריות או לחם וחלות. זו היתה האהבה הגדולה של הסבתא והנכדה, לבשל ולאפות ולפנק את כל המשפחה. עד היום הנורא, ערב ראש השנה לפני כחמש שנים, כשאמא באמצע הכנת הגפילטע פיש, פתאום סגרה את הגז, הלכה לסלון ולא התעניינה בהמשך הבישול אמא שלי, כמוך, אהבה לבשל ולאפות למשפחה. כשהיתה בר מצווה לאחייני, אחותי שרצתה לפנק את אמא ואת חמותה שאף היא ידועה בבישוליה ועוגותיה, והזמינה קטרינג. אמא שלי לא הפסיקה לבכות, ואחותי שחשה בזה פנתה אליי ושאלה מה קרה. כדי לא לפגוע באמא היא ביטלה את הקטרינג וביקשה את אמא להכין. האור שנדלק בעיניים של אמא.... אמא שלי שהיו לה סיפורים צבעוניים נהגה לומר לי שהשעות בישול ואפייה אצל סבתא אסתר היו מהמאושרות שבחייה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

מדהים באיזו מהירות התפתח או התגלה אלצ אצל אמך

ושהיא סגרה קודם את הגז ולא השאירה אותו פתוח. ממש מצמרררררר

 

[אגסיל]

וזה בערך מה שאומרים הנכדים שלי

יש להם אצלי תלבושת טבח, סינר וכובע לבנים של טבחים. מחליטים מה מבשלים, אני מכינה את המצרכים ובבוקר מתחילים בעבודה הנעימה. אנחנו אופים חלות, לימדתי אותם קליעת חלה מ-4 רצועות ומ-3 רצועות, חלות עגולות ולחמניות ועוגות שונות. אנחנו מכינים ריבות מפירות שונים ובישולים רבים. אני מאד אוהבת לארח הרבה אורחים, ואז אני מכינה שולחן עמוס כל טוב ודרך אגב הסיפורים של אמא שלי על בולגריה שזאת התפוצה שלי היא בערך מה שאת מספרת על סבתך, הכנת אטריות והכנת האוכל לקראת החורף ועוד סיפורים שעד היום היא לפעמים מספרת אותם. אלה בעצם השיחות היחידות שאפשר לנהל. בישול ובולגריה. כמה נעים לכתוב כמה שורות שלא קשורות למחלה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

כיף לנכדים שלך. סבתא מהאגדות.

 

[אגסיל]

יענקלה - כשיש 9 נכדים צריכים להיות

מאד יצירתיים.

 

[ariela המקורי]

פשוט להיות גננת../images/Emo9.gif

 

[יענקלה מגבעתיים]

לי יש נכדה אחת בארץ ונכד בארה"ב

הייתי באמת באמת מאדיצירתי כשהיתה יותר קטנה. כיום היא בת 10. הייתי ממציא לה סיפורים ומשחקים שכיום אינני זוכר כמעט...

 

[בת גלימית]

אני מהתפוצה שלא יודעת מה זה

סבתא וסבא... וכשאימא שלי הפכה להיות סבתא, זה כבר היה סיפור אחר.. היא לא היית בין הבשלניות אבל לטייל עם הנכדים לא הפסיקה, ואני חושבת שאת האהבה לים קיבלו כל הנכדים ממנה, זאת היית סבתא חלוצית שלא היה קשר בינה ובין המטבח..וחבל..