מה יהיה הסוף איתה?

[רימונה הכושית]

מה יהיה הסוף איתה?

הי, זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן בפורום אבל אני קוראת סמויה כבר המון זמן.
אני לא יודעת כבר מה לעשות, אני באמת מרגישה אובדת עצות ומלאה בכעס.
חמותי לא מפסיקה להתערב לי ולבעלי בחיים, החל מאיך שאני מטפלת בילד, הערות על האוכל "האשכנזי" שלי
ואפילו על מצבנו הפיננסי.
לדוגמא בשבוע שעבר היא זרקה מן הערה כזו על פיצה שהכנתי שחסר לזה תבלין, או אפילו שהבן שלי קצת התפרע היא אומרת שאני צריכה לחנך אותו יותר טוב.

זה גורם לי לריב לא מעט עם בעלי ואני מבקשת ממנו לא לשתף אותו בדברים שקורים בבית (למרות שהוא מאוד קשור אליה)
אבל אני מרגישה שהוא תמיד מצדד את הצד שלה ואני פשוט צריכה לאכול את זה.
אני אולי מגזימה אבל זו כבר התעללות נפשית. אני מאוד אוהבת את בעלי וגם את המשפחה שלו אבל הבעיה העיקרית זה איתה.

אני מצטערת שאני מוציאה קיטור אבל הייתי חייבת לשפוך את מה שאני מרגישה.
בבקשה תייעצו לי.

 

[mykal]

אמנם חסרים די הרבה

פרטים--כמו:
בן כמה הבן שלכם?
כמה אתם נמצאים אצלה? לעיתים קרובות או פעם ב...?
האם בשאר הענינים אתן (שתיכן ) בקשר נעים?
היא אשה מבוגרת מאוד--וחסרת סבלנות? או שזה במטרה לפגע בך באמת על החינוך של הילד?

אבל אנסה לומר כמה דברים, לפי מה שכן כתבת:
1)החלק החשוב הוא--שתפסיקי להתלונן על התנהגויותיה כלפיך
אצל בעלך---את ראית שעד עכשיו זה לא הועיל--אז למה לך לפתוח 'חזית' נוספת
שמעיקה עליך, אבל אם זה מפריע לך מאוד, שוה ללכת לשוחח עם יועץ נישואין.
2)אני הייתי מפוגגת את ההערות האלה---בהומור--בלהוציא את העוקץ.
אהה הפיצה שלך פחות מידי מתובלת--הייתי עונה: "באמת? אהה איזה מזל שלא פתחתי פיצריה,
להזמין לך מוכנה--בסדר?
אהה הילד לא מספיק מחונך--מתפרע?" תגידי את זה לבן שלך שיחנך את הבן שלו,"
עד כמה שאני מבינה--הילד הוא של שניכם. כשבעלך יצטרך להגיב לה--הרבה דברים ישתנו.

3)אולי את יכולה לא לשמוע, לעבור מקום, להתעסק במשהו אחר-לא שמעת--לא הגבת לא נעלבת.
כשזה לא יעשה עליך רושם ותהיי רגועה ונינוחה--אולי זה 'יעבור לה--כי לא יהיו לה 'רוחים'.

 

[ayaht]

אין ברירה. רחוק מתוק.

גזענים הם מלכתחילה אנשים פחות אינטליגנטים ופחות טובים.
היא פשוט רעה אם היא שונאת אותך ומציקה לך על רקע עדתי.

את לא רוצה השפעה כזאת על הילד.
את לא צריכה רעל כזה בחיים.

אל תתקשרי, אל תיזמי ואל תתני לה להתנחל.

בפעם הבאה שהיא מעירה לך על הפיצה, תגידי לה שבבית שלה תבשל איך שבא לה.

מעירה על החינוך של הילד שלך?
תגידי לה שתתעסק בלחנך את הילדים שלה ולא את שלך.

אין מה לעשות.
עם אנשים חוצפנים צריך לשים גבולות בכוח ולא לפחד מהם.

 

[restart2]

שינוי אופן התגובה שלך-

היי רימונה הכושית.

את מצפה ממנה לנהוג איתך באדיבות,נימוס, אולי באופן אוהב ומפרגן.
הקושי שלך קשור לכך שאת מתאכזבת פעם אחר פעם.
את כואבת את התגובות שלה וטבעי שתפני לבעלך לסיוע..

התשובות שקבלת מצויינות-
1. היי מודעת שהיא רואה בעצמה בעלת תפקיד- "לחנך" אותך.
2. מינון המפגשים ,העיתוי, המשך= שימי לב למה מתאים לך.
3. ניהול התגובות שלך והרגשות..
אם החמות החליטה לחנך אותך- היי אסרטיבית, צרי גבולות בתקשורת שלך וגם שלה.
הערה גזענית על האוכל האשכנזי לדוגמא לא הייתה לשתיקה רועמת-אלא להתנצלות מצידה.
בעיניי זה גבול שחור. לגביי הילד- הנכד שלה- אני הייתי אומרת אני רואה שהשתקענו פה יתר על המידה אוספת את הילד ואומרת יפה שלום.
לעיתים אי תגובה - להשאיר את המילים בידי המוסר קשה יוצר ממענה.
ההערות שלה נמשכות כי היא ממשיכה לשאת בתפקיד המחנכת.
הפגני בטחון עצמי, ובכול הערה העבירי לנושא אחר.
המיקוד הוא במשפחתך, זליגת הכעס למערכת היחסים עם בעלך שלילית .
דברי איתו על הגבולות, על התחושות שלך. ובקשי ממנו שיתוף פעולה.
הפכי את התלונות לבקשות.
בהצלחה

אירית

 

[pri2]

היי רמונה, האם יש לה עוד כלות?

אם כן, איך היא מתנהגת אליהן?

אולי אלייך היא מתנהגת כך כי את כושית?

 

[שושנה אמסלם]

יש פה שני מישורים

1. אופן התקשורת עם בעלך

לא ברור לי למה אתם רבים כל הזמן בקשר אליה. האם גם הוא חושב שאת לא מבשלת טוב או לא מחנכת כראוי את הילדים שלכם? האם יש לכם חילוקי דיעות גם בנושאים אחרים חוץ מאימא שלו?
אני שואלת את השאלות האלו כדי לנסות להבין את טיב הקשר בינך לבין בעלך, שבעיניי הוא הרבה יותר חשוב מטיב הקשר בינך לבין אימו. אם אין בינכם הסכמות בנוגע לעניינים שונים בחיי הנישואין שלכם, אז יכול להיות שהוא מוצא אצל אימא שלו נקודת מפלט ואוזן קשבת לשטוח את הקשיים שהוא נתקל בהם ביחסים איתך?

2. אופן התקשורת עם אימו
אני חושבת שבעל שמכבד ואוהב את אשתו, לא יתן שאף אחד מהמשפחה שלו ירד עליה. אם היא אומרת לך דברים בנוגע לאוכל, או החינוך, לדעתי בעלך הוא זה שצריך להעמיד את אימו במקומה, בעיניי זה הרבה יותר חזק מאשר שאת תעני לה. מהסיבה הפשוטה שזה הבן שלה, היא תאהב אותו לא משנה מה יגיד לה, ואם היא תראה שהוא מכבד אותך ומעריך אותך זה ישפיע גם עליה. לפחות בקטע של לא לדבר יותר מידי.
עכשיו לגבייך: יש לך כמה אפשרויות:
1. להתעלם
2. לענות לה בחזרה: באופן רציני, או בהומור.
בכל מקרה, ממליצה לך שתבני חומה. תגידי לעצמך שהיא לא מכירה אותך בכלל, כי אם היא היתה מכירה באמת, אז היא לא היתה מתייחסת אליך ככה. תגידי לעצמך שזאת רק בעיה שלה, ושאת לא קשורה לזה בשום אופן. החומה, לדעתי, תעזור לך מאוד להתמודד עם ההערות שלה.
המון בהצלחה ושבת שלום

 

[גבר נרדף]

אישה משולה לתורת ישראל וקרב החתולים ביניהן מיותר

 

[אפונה ירוקה חמודה]

תשוחחי שיחה רצינית עם בעלך. הכל תלוי בתגובה שלו.

הוא צריך להבהיר לאמו חד משמעית שזה לא נעים לך לשמוע הערות וזה שהוא מצדד בה, זה מגעיל מצידו!! תזכירי לו: "ודבק איש באשתו והיו לבשר אחד".

 

[shlang]

שחמתך תעיר לך על אופן החינוך של בנך, תעני לה

"ראינו איך חינכת את בנך ,זה שאני נשואה לו", לפני שאת מעירה לי על החינוך, תבדקי את עצמך קודם.

 

[גבר נרדף]

אפשר להמליץ לא להעיר הערות

 

[ליאור המקורית8]

אני חייבת לתיין שגם אם לא תאהבי את המשפחה

של בעלך, זה בסדר גמור.

את פשוט צריכה לשים גבולות לחמותך ולאמר לה...... "אני מבקשת ממך לא להעיר לי". " את גידלת את בנך ואני אגדל את בני בדרך שלי"
או משהנו בסגנון.
כל זמן שתשתקי ולא תשימי גבול ההתעללות תימשך.
יש אנשים שלהעיר לאנשים אחרים עושה להם טוב ונותן להן להרגיש "גדול".

אולי הפעם הראשונה תהיה לך קשה אבל היא תהיה פעם ראשונה ודי.
ותסבירי לה שילדים נועדו להשתוללויות כי ככה הם מוציאים קיטור.

 

[הייתיאביבקיץ]

באיזו תדירות אתן נפגשות?

 

[הילי 122]

אז ככה

היי רימונה ,
שבי ותשוחחי עימה , אין כמו תיקשורת .
את נשמעת מאוד רגישה ואולי את ניפגעת מכל מה שצץ לה מהפה , אולי היא חסרת תקנה ומרגישה חופשי להעיר .
אל תעלבי ותקחי ללב , תנסי להביט בצורה חיובית למה שהיא מעירה לך , קחי את זה ברוח טובה , תגידי לעצמך
היא סה"כ רוצה את החיובי , סהכ היא למודת נסיון ולא רוצה ברעתך .
אני חושבת שאם תנסי לשנות גישה במחשבתך ,את תראי, שתקחי אותה בצורה חיובית .
סבלנות יקירה , תראי שהכל יהיה בסדר אם תשני גישה ולא תכעסי .

אשתף אותך , אם הייתי במקומך הייתי נהנת אפילו , כי אין כמו משפחה , היא נשמעת דאגנית , את תתבגרי ותחייכי
כשתביטי לאחור את אפילו תתגעגעי לזה למכשפה

תזרמי איתה .
המון בהצלחה .

 

[חמת הרגש]

איזו תגובה יפה והגיונית הילי. (רוצה להיות כלתי?

 

[oritta17]

רימונה יקרה, אפשר גם אחרת,,,

יקירה,
אפשר לקחת הכול לכיוון חיובי , וכמו שאומרים :לעשות מהלימון - למונדה :
למשל, כתשובה להערה שחסר לפיצה תבלין,תגידי לה :
"באמת רציתי להיעזר בניסיון שלך בתיבול,
במה כדאי להשתמש, וכמה להוסיף- בכדי שידגיש את טעם הפיצה ? ".
יקירה,
כך היא תרגיש שאת לא מזלזלת בהערה שלה.( תחשבי,שאולי ההערה שלה ,היא בסך הכול הגיעה ממקום של רצון טוב, לעזור ולשפר את הטעם וזה לא מ-רוע לב ?)
יקירה,
את לא ציינת מה מפריעה לה בדיוק בנושא הטיפול בילד ,(האם הוא מתחצף אליה,או אולי הוא לא עונה לה,
או אולי הוא מקלל ,או שיש סיבה אחרת שהיא נפגעה מהתנהגותו ?)
בכול מקרה,אל תקחי את הדברים כול כך קשה,ובעיקר לא כדאי להילחם עם בעלך על כול מילה שהיא מעירה,כי בינינו ,הרי מה הוא אשם? הוא הרי לא אחראי על המשפטים שהיא אומרת).
&nbsp
יקירה,
במקום כעסים מיותרים,תחליטי שאולי כדאי להתייחס אליה ביותר חביבות ,כאל הסבתא הטובה של בנך,
ואז כשתתייחסי אליה ,יפה הרי יחס גורר יחס, ויתכן שהיא תשנה את הגישה.
&nbsp
תחשבי חיובי,על הדברים שלה שנאמרים מתוך רצון טוב, וייתכן שיש לה דווקא כוונות טובות,
אך היא לא יודעת להציגם כנדרש. (או שלך נראה שכול זה מיותר,)
לכן תני לה את הצ'אנס ,בזה שתתחילי לקבל אותה ולהעריך את כוונותיה בראיית הצד החיובי של הדברים.
&nbsp
בהצלחה.
&nbsp

 

[סיגלית 2014]

הי. הגעתי מהראשי.

נשמע סיפור כואב. כמה זמן זה נמשך?
האם היא נוהגת כך גם כלפי כלות אחרות או שאת כלתה היחידה? את לא מגזימה, אגב, זו באמת יכולה להיות התעללות נפשית כשלא עושים לה סטופ!
טוב, מה עושים?
יש כמה אופציות, יכול להיות שאני לא מחדשת וכבר כתבו לך בתגובות אחרות אבל אני כותבת בכל זאת מנסיון העבר שלי.
דבר ראשון, שהוא די קשה לביצוע אבל אפשרי, הוא פשוט מאד להתעלם. לשמוע, להנהן כמו הולוגמה ולעשות בסופו של דבר מה שאת רוצה ומה שאת מבינה לנכון לעשות. זהו דבר שלא פשוט כי יש עניין של רגשות אבל את צריכה לשכנע את עצמך שאת לא הבעיה ושדבריה לא צריכים להשפיע עליך.
לכעוס ולקחת ללב זה עונש שאת מענישה את עצמך על טיפשותה של חמותך. פשוט כך!! זו עבודה עצמית קשה אבל אפשרית עם הזמן!
דבר שני, שהוא הדבר האידאלי מבחינתי ולא פחות חשוב, הוא תקשורת נכונה עם בעלך. אני לא בעד להעמיד במקום את חמתך או לענות לה כרגע.
מי שאמור להעמיד את האמא במקום הוא רק בעלך. לשם כך את לא צריכה לריב איתו. אלא את צריכה לגשת לעניין בצורה חכמה יותר ולדבר על הרגשות לך. הוא צריך להבין אותך ואת הקושי שלך בלשמוע בלי סוף ביקורות על כל דבר. בעלך אמור לדבר עם אימו ולבקש ממנה להניח לך. האמא יכולה לתת עיצה אבל לא לצפות שאת תבצעי. את שומעת ומחליטה.
בנוסף בעלך צריך להבין שאת, הוא והילד מהווים יחידה נפרדת ממשפחתו. אתם כעת משפחתו הגרעינית. ומה שקורה בבית נשאר בבית. לא ברור למה הוא משתף אותה בכל דבר כאשר התוצאה היא מריבה איתך. אולי אמא משמשת אוזן קשבת ומוציאה את העצבים עליך?
אם היא תוריד את המינון ולדברים האחרים שהיא תגיד את תוכלי לעשות סינון נכון ותנסי לא לתת לזה להשפיע עליך בצורה כזו משמעותית, הרווחת!
בהצלחה.

 

[דנה בננה 4]

בלי לקרוא את התגובות הקודמות

אציין שאני סובלת חממה כזו כבר 15 שנים וכל השנים בלעתי והבלגתי והתעלמתי וכשניסיתי להסביר את הצד שלי או להגיב בהומור זה נהיה הרבה ייוצר גרוע והיא פשוט התעללה בי נפשית הבדיחות תמיד הי על חשבוני
היא הפכה אותי לסמרטוט מבחינה ריגשת
השיא היה כשאחרי לידת בני השני לפני ארבעה חודשים היא פשוט לא הפסיקה להציק לי בעניין ההנקה ואני אחרי נתוח קיסרי כואב מאד מקבלת ביקור בבית חולים ושיחות טלפון אינסופית על איזה אמא לא טובה אני שאני רק שואבת ולא מניקה
בקיצור זה ניגמר ההתעללות הזו ייגמרו לפני חודשיים ,פשוט שמתי לזה קץ !! מחקתי אותה עם חיוך ובלי צעקות ובלי מילים
לא מגיע לך התעללות נפשית ולא השפלות !!!
אז מה אם היא אמא שלו ???מה היא אלוהים ???
החמות האלה עפות על עצמן , ואנחנו לא פה לספק את הצרכים שלהן בחוסר הביטחון העצמי שלהן
איך עשיתי זאת : אחרי שדרשתי ממנה בשיחת טלפון שאני לא מעונינת לדבר על הנקה/שאיבה
היא באה אלי הביתה אחרי שבועיים לארוחת שבת והעירה לי שיש לילד רגלים רזות אמרתי לה כמו לאמא שלו והיא אמרה לי בבוטות - לא
ואמרתי שוב בצחוק כמו לאמא שלו והיא אמרה לא ואז התחילה מסכת ירידות ,הילד רזה מסכן ,יש לו ציפורניים ובעלי חיים מניקים את הילדים שלהם ואני בעצם כאילו פחות מבעלי חיים ,אני הפניתי לה את הגב ולא אמרתי מילה פשוט התעלמתי בבוטות ואף חייכתי בציניות וגיחכתי בקול קם וזהו לא אמרתי מילה , היא נורא !!! נעלבה ומאז היא מחוקה מבחיניתי

 

[דנה בננה 4]

מצטערת שהפסקתי באמצע

רציתי להוסיף שזה לא חלילה שאני ברוגז או רבתי איתה או משהו כזה
אני פשוט מתעלמת !! לא מגיבה ולא נותנות שום אינפורמציה
בטח לא מתקשרת לשאול מה שלומה או מזמינה אותה לבקר ובוודאי שני מנעת מלבקר אותה
פשוט רחוק ...רחוק...מתוקקקקק!
היא מפסידה את כל החום שהיא קיבלה ממני ותאמיני לי שזה מאד חסר לה
אם בן אדם גס רוח ומתנהג כמו בהמה אין לזה דום תירוץ או הצדקה
ואין שוםםםםם סיבה שבעולם שאת תסבלי מזה באיזו שהיא צורה
אל תאמרי מילים מעליבות ,את סתם תצאי קטנה ומושפלת ובעלך רק יתרחק ממך ותהיה ביניכם מלחמה היא תהיה המנצחת ואתם תישארו עם הרעל
תסבירי לו שאם זה היחס המגעילש שאת מקבלת אז את ממש לא מסכימה לזה בשום פנים ואופן ופשוט בוחרת לתפוס מרחק ממי שפוגע בך
זו זכות בסיסית שלך כבן אדם
אל תצפי לחנך את הבהמה כי זה בחיים לא יקרה ,אנשים בהמות נשארים בהמות
בהצלחה

 

[דנה בננה 4]

ודרך אגב דברים ששומרים בבטן -כלומר מוותרים -סופם להתפוצץ בענ

אם תבחרי להמשיך ולספוג מבלי לעצור את ההתעללות בסוף תתפוצצי עליה או על בעלך

 

[סיגלית 2014]

לדנה בננה, אנצל את העובדה שהגבת לתגובה שלי

למרות שאולי רצית להגיב לפותחת השרשור.

העלית שני דברים חשובים שיש לי מה לומר עליהם, אבל ראשית, לפני הכל, אף אחד לא ממעיט מערך הכאב שלך. לכל אחת, אני מאמינה, יש כאב מסוים מחמתה שלפי דעתי לא נובע מרוע לב אלא מנקודת מבט שונה מאד. נקודת מבט של אמא תמיד תהיה שונה מנקודת מבט של כלתה.
לכן, מיותר לדעתי לקרוא לחמות בשמות כמו בהמה וכדומה. מי יודע אם אנו כחמות לא ננהג בצורה דומה, למי שיש לה בנים. לדוגמא: למי שטוענת "אני לעולם לא אנהג כך לכלתי", עצרי רגע וחשבי כיצב חשבת כנערת טיפש עשרה על הוריך וכיצד את חושבת היום כאמא.
ועכשו לעניינו- דבר ראשון, אף אחד לא יעץ לשמוע ולבלוע. גם את השתמשת במילים :"להבליג, להתעלם..."וכדומה. והמשמעות היא לא לספוג ולשתוק (כי זהו מצב מאד מסוכן העלול לגרום לפיצוץ רציני) אלא פשוט לעבוד על עצמך שזה פשוט לא מזיז לך! מה שבדיוק עשית בסופו של דבר. קיבלת החלטה שהדברים האלו שהיא אומרת עוברים לך ליד האוזן ואת לא נותנת לזה להשפיע עליך.
דבר שני, אני לא בעד נתק או "למחוק" את החמות. בכל זאת, זו אמא של בעלך, יש לה זכות גם לראות את הילדים. אז את ההתנתקות איתך (ולא עם הילדים) לדעתי יש להשאיר כאפשרות אחרונה כאשר שום דבר לא עוזר. הצעד החשוב, חוץ מעבודה עצמית, הוא תקשורת עם הבעל. מזה אי אפשר לברוח!
ויש דרך לגשת ולדבר עם הבעל: לא במריבות, בשום פנים ואופן לא בהאשמות. אלא שיחה מלב אל לב על הרגשות. הבעל אמור להבין ולא להרגיש מותקף. ואם יבין הוא יכול לשכנע את אימו קצת לשחרר. גם אם הוא לא מצליח, לפחות הוא יודע מה עובר עליך.

לסיום, אני די מבינה אותך ומהיכן מגיע כל הכעס. גם אני עברתי גיהנום והייתי טיפשה כי נתתי לכל פיפס להשפיע עלי. הייתי ממש ספוג אנושי והיה פיצוץ שכמעט גרם לי להיות גרושה. אז אני לא מי יודע מה קרובה אל חמתי. אבל בעלי מבין. אני לא מתראה איתה הרבה אבל הילדים כן וכשאני כן רואה אותה זה כמעט תמיד באירוח אצלי ועם המון כבוד.