"מה יגידו"

[lightflake]

"מה יגידו"

מנגנון קטן שיוצר סבל רב וישנו אצל רבים מאיתנו הוא המנגנון "מה יגידו עליי"
המנגנון שהמחשבה הזו בוראת (שמן הסתם נובעת מחינוך שקיבלנו בילדות) הוא פחות או יותר כזה:
1. לימדו אותי את החוקים של התנהגות טובה/מקובלת וגם הראו לי שאם לא אתנהג כך אענש (תמנע ממני אהבת ההורים שלי) ואם כן אתנהג כך אקבל את האהבה מהורי, ואולי גם מחמאה או ממתק... (בקיצור עברנו אילוף לכל דבר)
2. אני תמיד צריך לדעת שיש אנשים שרואים אותי/שומעים אותי ולכן עלי להתנהג בצורה המקובלת שלימדו אותי. רוב הילדים פשוט סופגים את האילוף בצורה כל כך עמוקה שהם אפילו לא צריכים לחשוב על זה, הם פשוט תמיד מיישמים את החוקים הללו ואפילו כמבוגרים הם מזדהים עם ההתנהגות המלאכותית הזאת כאילו הייתה חלק בלתי נפרד מעצמם.
3. על מנת לדעת "איך אני מתנהג" ולהשוות את זה עם החוקים שלימדו אותי, עליי לדמיין דמות שהיא כביכול "אני" ולדמיין איך אנשים רואים את הדמות הזו מבחוץ.
לצורך כך אני צריך להחזיק דמות דמיונית שלי שאותה אני בונה בהסתמך על הפעולות וההתנהגויות שלי
אני גם צריך לדמיין שאני אדם חיצוני לי (מישהו ספציפי קרוב, או אדם זר) ולדמיין איך הייתי מבקר את ההתנהגות של אותה דמות שלי, בתור אותו אדם חיצוני שאני מדמיין שאני
כל זה מתרחש בפחות משניה

כמה בזבוז של אנרגיה יש פה
כמה סבל המנגנון הזה יוצר וכמה חוסר ספונטאניות בפעולות ובהתנהגויות שלי
בעצם זהו ממש כלא שאנשים רבים חיים בו כל חייהם בלי לדעת מזה בכלל

מצטער לומר את זה,
אבל אנחנו עדיין סוחבים לבנים במצרים
ועדיין בונים פירמידות לאלוהים של אחרים

 

[למואל א]

לשמחתי זה פחות קיים אצלי

הבעיה היא שאצל רוב האנשים לא יודעים להוציא את המוץ מן התבן.
כי יש חוקים חברתיים שבאמת קשורים למוסר בסיסי, למשל אם אני הולך עם אבא שלי לבית כנסת כי זה חשוב לו או שומר על קשר עם המשפחה וכל מיני מכרים. ויש הרבה דברים שבאמת סתם תלויי תרבות, כמו ימי הולדת ואיחולים מזויפים לכל מיני אירועים.
אז אני לדוגמא נחשב לנון-קונפורמיסט בהרבה דברים, ואם אני כן עושה דברים בגלל החברה אז זה בשביל...

זה לא עבדות, ככה זה בכל חברה כמעט, תראה את מארק הבעלים של פייסבוק:
הוא לבוש תמיד קאז'ואל, לא עם חליפה אלא לבוש רגיל חפיף, למה?
כי הוא יכול, אין לו מה להפסיד גם אם יסתובב עירום או עם בגדים מטונפים, אם אני ואתה נלך ככה אז נמצא את עצמנו ללא פרנסה, לא רק זה אלא שיש מקומות שצריך לבוא עם חליפה שבשבילי זה ממש מיותר.
ויש גם עניין שאם אתה בזוגיות אז יש עוד כללים חברתיים שאתה צריך לשמור עליהם אם אתה רוצה להמשיך את הקשר.
לכן אני באמת רואה בקשרים ארוכי טווח, כולל משפחה וילדים, עבדות מודרנית וגם קלאסית, כי שטפו לך את המח שזו הדרך כמעט היחידה לאושר, ושמי שלא עושה את זה אז זה בגלל שהוא "לא רציני" (מי אמר שמוסרי=רציני?) או ילדותי, ובאופן כללי חריג ולא בסדר, ואשה שלא רוצה ילדים אז היא בכלל נחשבת ל"פושעת" וחולת נפש

הלוואי שכמה שיותר אנשים ישתחררו מההתניות הללו, אבל אני די מיואש מרוב החברה כי כשאני מעלה את זה אז שוב מבטלים את דבריי כי אני חריג ודפוק וכו'

 

[lightflake]

אולי אמא שלך לא ממוצא פולני

אצלי תמיד "מה יחשבו השכנים" היה הדבר החשוב ביותר

אבל ברמה קצת יותר עמוקה
אתה בטוח שאתה לא בונה דמות שתהיה "בסדר" כלפי אחרים?
ולפעמים אף מנסה להגן על צדקתך כשמישהו אומר לך שאתה לא "בסדר"?

 

[למואל א]

כן אבל במידה מינימלית יחסית

לרוב האנשים.
ההגדרה העצמית שלך תלויה בכך שאתה חלק מהחברה, אם היית חי לבד באי בודד אז הרבה דברים לא היו רלוונטיים, לכן אתה לא יכול להתעלם לגמרי מהחברה.
אם אני רוצה לשחק כדורגל אז יש חוקים מסוימים ואני אקבל אותם ואני גם נהנה ומרוויח מהם אחרת אין משחק. כך אם אני רוצה להיות איכשהו חלק מהחברה אז יש חוקים מינימליים שאני שומר עליהם.
פשוט יש מרחק אדיר בין מה שתיארתי ומה שאני עושה לבין הגישה הפולנית (שגם הרבה מזרחיים הולכים לפיה..) של: להוציא יותר כסף על בגדים מאשר על אוכל כי יותר חשוב איך תראה בפני אחרים, או להתחתן עם מעמד מסוים ולוותר על האהבה רק בגלל המראית עין, לומר דעות מסוימות רק כי הן יותר מקובלות, לא לקחת כדורים שיכולים להציל אותך , לא להתגרש ובכח לשמור על נישואים כושלים, וכן הלאה.
אני אפילו לא מפנים חלק גדול מהערכים היסודיים של החברה, אני לא מתווכח על זה או מכריז על כך כי בד"כ אין טעם לא בגלל שאני מפחד, פשוט מניסיון ראיתי שזה לא כדאי ומיותר.
יש גם את הבעיה ההפוכה, שאנשים עושים דווקא את ההיפך ומתנהגים מוזר וחריג רק בשביל להראות שהם לא חלק מהמיינסטרים, זה גם השתעבדות לאלהי השקר של החברה רק בהפוכה, אז אני גם לא בקיצוניות הזאת

 

[למואל א]

אבא שלי באמת מאוד סבל, אמא שלו

היתה הונגריה, שזה די דומה.
מאז עברו הרבה שנים, היום אני חושב שדווקא בחברה המערבית המודרנית יש לך את האפשרות לחופש הכי גדול מהבחינה הזאת.
עם כל הביקורת שאוהבים למתוח על המערב של רדיפת הבצע, תאוות וכו' עדיין יש הרבה דברים חיוביים, וגם בכך שהכסף הוא הדבר שקובע אז זה טוב מאוד כי אז לא משנה אם אתה הומו/חסיד קרישנה/אשה שלא רוצה ילדים או משהו אחר, יש לך מקום בחברה, ואתה יכול למצוא את החברים המתאימים לך (כמובן שבחור קטנטן ופרמיטיבי כמו ישראל הקטנה זה לפעמים בעייתי) אם אתה חי במדינה מערבית בעיר גדולה.
ועם התקדמות האינטרנט כבר היום אתה יכול לתקשר עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים בכל העולם, ואני מניח שבעתיד יהיה אפילו יותר קל.
בחברה ההודית למשל "מה יחשבו השכנים" זה גם משהו מאוד חזק, אצל המוסלמים זו כאמור עילה לרצח, ככה שהפולנים זה עוד כלום לעומת מה שקורה בחברות מסורתיות באסיה ואפריקה

 

[lightflake]

אתה מסתכל על זה ברמה גלובלית יותר, אנתרופולוג

-ית
אבל מי מאיתנו לא מנסה להוכיח שהוא לא כישלון? שהוא לא כלום? שהוא "שווה" משהו?... ומה זה שווה אם לא ביחס למה שלמדנו מציפיות החברה/ההורים?
ואנחנו חייבים לעבוד על זה כל הזמן אחרת אנחנו עלולים ליפול את תוך הכלום שאנחנו מנסים לברוח ממנו

 

[למואל א]

אוקי, אבל אצלי נראה לי שאני יכול להבחין

די בקלות, גם אם אני לא ממש שולט בזה, ברוב המקרים אני כן.
אני מסתכל על זה ברמה הכי בסיסית שיש:
יש לי צרכים מסוימים, איך אני מממש אותם, מה אפשרי מה לא אפשרי ומה בכלל לא כדאי לממש?
ובגלל שאני חי בתוך החברה אז זה קשור לאנשים אחרים גם, אבל בצורה המינימלית ההכרחית.
אני לא כמו מישהו שעושה המון כסף בשביל להראות לכולם שהוא "שווה"
או כמו מישהו שלחוץ להתחתן כי מה יגידו, או מישהו שמסתיר את הנטיה המינית שלו.
יש גם דברים שטבועים בך מהחברה ואתה חושב שזה שלך.
אז כאמור השיטה הכי טובה שמצאתי כדי לא ליפול לעבדות הזו, זה לשאול את עצמך ולענות בכנות: מה באמת הערכים שלי, הצרכים, מה חשוב ומה לא.

למשל נראה לי שרוב הבחורות שרוצות להתחתן ואף אומרות שזה רצון אמיתי שלהן, זה בגלל שהחברה מטמיעה את זה מגיל 0 כמתכון אידיאלי לאושר ומוסריות.
אותו דבר גברים שרודפים אחרי תארים בעבודה ובלימודים, נכון שכסף חיוני בשביל לשרוד, אבל יש מקרים שאפשר להרוויח הרבה גם מעבודות מאוד לא מכובדות בחברה הצבועה שלנו, כמו למשל נהג אוטו זבל או מדביר, אבל אנשים אומרים אני "רוצה" תואר כי כבר מוטמעת בהם ההתניה החברתית

 

[lightflake]

ומאיפה אתה יודע

"מה באמת הערכים שלי, הצרכים, מה חשוב ומה לא"
הרי בשביל זה אתה צריך לדעת מי אתה או לפחות שיהיה לך רעיון די ברור לגבי מה אתה, וכיצד נבנה הרעיון הזה?

 

[למואל א]

נכון, שום דבר לא 100% אבל מה הצרכים שלי

מה עושה לי טוב ומה רע אני יודע כמו שאני יודע שאני רעב.
וגם על סמך הניסיון שלי בחיים, מה מושך אותי מה דוחה אותי זה קשור בצורה מאוד מינימלית ל"מה יגידו השכנים"
ברור לך שאם תסיר את כל המסכות תראה שאין כלום בפנים.
הרי אין באמת "אני" מדובר באשליה שגורמת לסבל, כולנו יודעים את זה, אז במצב האידיאלי אין אני ולכן אין שום צרכים ואין שכנים ויש רק מודעות של אושר וכו'
אבל אני יכול בינתיים להתקרב עד כמה שניתן למצב הזה, ברור שפה ושם יהיו דברים שכן תלויי תרבות וחברה אבל יש רמות שונות.
למשל יש הבדל גדול בין שני המקרים:
כמו הדוגמאות שהבאתי לך לגבי חתונה או מניעת אהבה מתוך שמרנות פנאטית ולחץ חברתי גרידא, לעומת זה שאני הולך עם בגדים נקיים (לפחות משתדל שיהיו נקיים..) כי אני לא רוצה ללכת מלוכלך ברחוב, לעומת זאת אם הייתי על אי בודד אז לא יודע אם הייתי לובש משהו או מנסה להיראות נורמלי. זה לא נראה לי עבדות אלא התאמה מינימלית לחברה.

אני מנסה להיות עד כמה שיותר אוטנתי, וכאמור אם זה היה תלוי בי אז הייתי גם מוכן לוותר על לימודים וכל מיני תארים דבילים רק בשביל הסיכוי הקלוש להרוויח קצת יותר, אבל זה בדיעבד כי כבר למדתי.
אני גם שומע מוזיקה די מגוונת שמעט מאוד אנשים שומעים, גם הבי מטאל כבד וגם כל מיני שירים רגילים, ישראלים ואחרים. אז אומרים לי, מה אתה דפוק, אתה לא עקבי, איך אפשר לאהוב גם מוזיקה ים תיכונית וגם רוק כבד? הרי זה לא מסתדר חברתית...

 

[lightflake]

צודק, זה כבר לא קשור ל"מה יגידו"

 

[בוחרת לצמוח]

כתבת יפה

וב- 27 לפברואר מיסט כתב פוסט על הזדהות וחשבון פנימי, שנוגע לזה

(עוד אחד הפוסטים שהוא כבר העלה לפחות שלוש פעמים)

בנוגע לפסקה האחרונה שלך-
מי זה שמצטער לומר את זה?
האם לדעתך יש צורך להשתחרר ממה שתארת?
האם לדעתך יש אפשרות להשתחרר ממה שתארת?

 

[lightflake]

כן לדעתי יש צורך להשתחרר

האפשרות להשתחרר היא להיות מודע למנגנונים האוטומטים שיוצרים בנו סבל שזה אחד מהם.

ברגע שאת רואה משהו במלואו, את כבר לא מזוהה עמו

והציור השבועי לילד:
לאן נעלם מיסט?

 

[סגול כהה1]

אתה מדבר עליו כאילו הוא אי פעם היה