lightflake
New member
"מה יגידו"
מנגנון קטן שיוצר סבל רב וישנו אצל רבים מאיתנו הוא המנגנון "מה יגידו עליי"
המנגנון שהמחשבה הזו בוראת (שמן הסתם נובעת מחינוך שקיבלנו בילדות) הוא פחות או יותר כזה:
1. לימדו אותי את החוקים של התנהגות טובה/מקובלת וגם הראו לי שאם לא אתנהג כך אענש (תמנע ממני אהבת ההורים שלי) ואם כן אתנהג כך אקבל את האהבה מהורי, ואולי גם מחמאה או ממתק... (בקיצור עברנו אילוף לכל דבר)
2. אני תמיד צריך לדעת שיש אנשים שרואים אותי/שומעים אותי ולכן עלי להתנהג בצורה המקובלת שלימדו אותי. רוב הילדים פשוט סופגים את האילוף בצורה כל כך עמוקה שהם אפילו לא צריכים לחשוב על זה, הם פשוט תמיד מיישמים את החוקים הללו ואפילו כמבוגרים הם מזדהים עם ההתנהגות המלאכותית הזאת כאילו הייתה חלק בלתי נפרד מעצמם.
3. על מנת לדעת "איך אני מתנהג" ולהשוות את זה עם החוקים שלימדו אותי, עליי לדמיין דמות שהיא כביכול "אני" ולדמיין איך אנשים רואים את הדמות הזו מבחוץ.
לצורך כך אני צריך להחזיק דמות דמיונית שלי שאותה אני בונה בהסתמך על הפעולות וההתנהגויות שלי
אני גם צריך לדמיין שאני אדם חיצוני לי (מישהו ספציפי קרוב, או אדם זר) ולדמיין איך הייתי מבקר את ההתנהגות של אותה דמות שלי, בתור אותו אדם חיצוני שאני מדמיין שאני
כל זה מתרחש בפחות משניה
כמה בזבוז של אנרגיה יש פה
כמה סבל המנגנון הזה יוצר וכמה חוסר ספונטאניות בפעולות ובהתנהגויות שלי
בעצם זהו ממש כלא שאנשים רבים חיים בו כל חייהם בלי לדעת מזה בכלל
מצטער לומר את זה,
אבל אנחנו עדיין סוחבים לבנים במצרים
ועדיין בונים פירמידות לאלוהים של אחרים
מנגנון קטן שיוצר סבל רב וישנו אצל רבים מאיתנו הוא המנגנון "מה יגידו עליי"
המנגנון שהמחשבה הזו בוראת (שמן הסתם נובעת מחינוך שקיבלנו בילדות) הוא פחות או יותר כזה:
1. לימדו אותי את החוקים של התנהגות טובה/מקובלת וגם הראו לי שאם לא אתנהג כך אענש (תמנע ממני אהבת ההורים שלי) ואם כן אתנהג כך אקבל את האהבה מהורי, ואולי גם מחמאה או ממתק... (בקיצור עברנו אילוף לכל דבר)
2. אני תמיד צריך לדעת שיש אנשים שרואים אותי/שומעים אותי ולכן עלי להתנהג בצורה המקובלת שלימדו אותי. רוב הילדים פשוט סופגים את האילוף בצורה כל כך עמוקה שהם אפילו לא צריכים לחשוב על זה, הם פשוט תמיד מיישמים את החוקים הללו ואפילו כמבוגרים הם מזדהים עם ההתנהגות המלאכותית הזאת כאילו הייתה חלק בלתי נפרד מעצמם.
3. על מנת לדעת "איך אני מתנהג" ולהשוות את זה עם החוקים שלימדו אותי, עליי לדמיין דמות שהיא כביכול "אני" ולדמיין איך אנשים רואים את הדמות הזו מבחוץ.
לצורך כך אני צריך להחזיק דמות דמיונית שלי שאותה אני בונה בהסתמך על הפעולות וההתנהגויות שלי
אני גם צריך לדמיין שאני אדם חיצוני לי (מישהו ספציפי קרוב, או אדם זר) ולדמיין איך הייתי מבקר את ההתנהגות של אותה דמות שלי, בתור אותו אדם חיצוני שאני מדמיין שאני
כל זה מתרחש בפחות משניה
כמה בזבוז של אנרגיה יש פה
כמה סבל המנגנון הזה יוצר וכמה חוסר ספונטאניות בפעולות ובהתנהגויות שלי
בעצם זהו ממש כלא שאנשים רבים חיים בו כל חייהם בלי לדעת מזה בכלל
מצטער לומר את זה,
אבל אנחנו עדיין סוחבים לבנים במצרים
ועדיין בונים פירמידות לאלוהים של אחרים