מה טעיתי?
אנחנו כבר 9 שנים יחד (4 מתוכם נשואים) בתוספת לתאומים מקסימים. לבעלי יש נטיות דיכאוניות ואני בדיוק ההפך, בשנה האחרונה הוא פשוט נהפך לאדם אחר ולא אוהב. לא מדבר אלי לא משתף אותי בכלום, אין תקשורת. רק עם הילדים. הוא עצמאי ורואה את הילדים רק פעמים בשבוע ובסוף השבוע. כשהוא איתי,הוא מעדיף לנוח, לבהות בטלויזיה. הוא טוען לקשיים ואכזבה מהחיים, שיש לו קשיים כלכליים והוא לא מצליח לצאת מזה והוא לא ציפה שהחיים יפנו לו עורף. דיברתי איתו שאני לא מוכנה להמשיך בחיים חסרי התקשורת האלה שבהם כל אחד חי את החיים שלו ללא יחס, ללא חום ואהבה ומשפחתיות. הצעתי לו את עזרתי אבל הוא סירב וביקש כי אניח לו לנפשו כדי שיתעמת עם עצמו. יש לציין כי הבחור בשנה הזו עבר משברים גדולים כמו מות בן דודו הצעיר, גירושי הוריו, התמודדות מול התאומים ומצב עסקי גרוע. הצעתי לו שיקח את החודש הזה לנסיון והתמודדות עם הקשיים שלו ובסופו יגיע אלי ויתמודד מולי, אם הוא רוצה להשאר עליו להשתנות, להעניק מעצמו, לתקשר איתי, לאהוב אותי ואת הילדים ואם זה לא ילך אז פשוט נפרד זמנית. האם עשיתי את הצעד הנכון? האם עלי לעמוד על שלי לקבל את האהבה ותשומת הלב שאני זקוקה לה? או שאולי אני אמורה להבין אותו ולתת לו להמשיך עם ההתנהגות הזאת עד שיצא מהדיכאון? אני יודעת שיש לו רגש כלפי, הוא פשוט לא יודע איך להתמודד ומסרב לקבל עזרה ממני או עזרה מאחרים.
אנחנו כבר 9 שנים יחד (4 מתוכם נשואים) בתוספת לתאומים מקסימים. לבעלי יש נטיות דיכאוניות ואני בדיוק ההפך, בשנה האחרונה הוא פשוט נהפך לאדם אחר ולא אוהב. לא מדבר אלי לא משתף אותי בכלום, אין תקשורת. רק עם הילדים. הוא עצמאי ורואה את הילדים רק פעמים בשבוע ובסוף השבוע. כשהוא איתי,הוא מעדיף לנוח, לבהות בטלויזיה. הוא טוען לקשיים ואכזבה מהחיים, שיש לו קשיים כלכליים והוא לא מצליח לצאת מזה והוא לא ציפה שהחיים יפנו לו עורף. דיברתי איתו שאני לא מוכנה להמשיך בחיים חסרי התקשורת האלה שבהם כל אחד חי את החיים שלו ללא יחס, ללא חום ואהבה ומשפחתיות. הצעתי לו את עזרתי אבל הוא סירב וביקש כי אניח לו לנפשו כדי שיתעמת עם עצמו. יש לציין כי הבחור בשנה הזו עבר משברים גדולים כמו מות בן דודו הצעיר, גירושי הוריו, התמודדות מול התאומים ומצב עסקי גרוע. הצעתי לו שיקח את החודש הזה לנסיון והתמודדות עם הקשיים שלו ובסופו יגיע אלי ויתמודד מולי, אם הוא רוצה להשאר עליו להשתנות, להעניק מעצמו, לתקשר איתי, לאהוב אותי ואת הילדים ואם זה לא ילך אז פשוט נפרד זמנית. האם עשיתי את הצעד הנכון? האם עלי לעמוד על שלי לקבל את האהבה ותשומת הלב שאני זקוקה לה? או שאולי אני אמורה להבין אותו ולתת לו להמשיך עם ההתנהגות הזאת עד שיצא מהדיכאון? אני יודעת שיש לו רגש כלפי, הוא פשוט לא יודע איך להתמודד ומסרב לקבל עזרה ממני או עזרה מאחרים.