נראה שכן, למרות
שלדעתי מנהלת ביה"ס הצליחה להשיג איכשהו שעות נוספות (לא פורמליות), כי אני רואה אותה בכתה יותר מעשר השעות הרישמיות. יחד עם זאת, בשעות שהיא נמצאת, היא לא תמיד צמודה לילד, הרבה פעמים עוזרת גם לילדים אחרים שמתקשים, אם הוא מסתדר בעצמו. לא פחות חשוב, מהרישמי, היתה לי שיחה ארוכה עם מנהלת בית הספר לפני שהוא הגיע. היא היתה מאוד קואופרטיבית, ושמה לה למטרה להצליח עמו. היא שיבצה את כל הכיתה כך שתתאים לו ביותר, וגם המורה שקיבלה את הכיתה הזו נבחרה בקפידה. השילוב מאוד מוצלח. נוצר קליק בינו ובין המורה שלו מהרגע הראשון. באינטואיציה נפלאה היא יודעת מתי להרפות ומתי להתעקש. להיות אסרטיבית ולהציב לו גבולות, אך בנועם ובעדינות. בתחילת השנה היו ימים לא קלים, בהם היו התפרצויות זעם, זחילה מתחת לשולחן והשארות שם, יציאה מהכיתה. היום הוא כבר למד את כללי ההתנהגות, והילדים האחרים למדו לקבל אותו. יש לו חברים בכיתה. הוא מוזמן אחה"צ, מוזמן למסיבות יום הולדת, ואפילו יש לו כמה מעריצות בכיתה (הספיק לחזור הביתה עם פתק עליו נכתבה הצהרת אהבה. מתוקים). אני יודעת שלא שאלת, אבל אם כבר נסחפתי, אז רק שוויץ קטן, לפני כמה שבועות התקשרה אלי מנהלת בית הספר כולה גאווה, לספר לי שנכנסה מורה מחליפה לכיתה, לא הספיקו לעדכן אותה לגביו, והיא בכלל לא זיהתה ולא ידעה מיהו ילד ה PDD בכתה. יש!!!!!!!
