תשובה מלאה
במובן הרחב ביותר, לחימה = הרמוניה. לכאורה מדובר בשני דברים מנוגדים: מצד אחד לחימה במשהו, מצד שני הרמוניה עם משהו, אבל כאשר מתבוננים על כך רגע נוסף, מבינים שבכל מקום שאפשר להגיד ``לחימה``, אפשר לנסח זאת גם כ``הרמוניה``. מה שאנחנו נמצאים איתו בהרמוניה, לא יכול לפגוע בנו. לדוגמא, אם מישהו תוקף אותנו עם סכין ואנחנו נפגעים מהתקיפה שלנו, לא היינו בהרמוניה עם התוקף ועם הסכין. עובדה: הסכין פגעה בנו! כלומר, להילחם במשהו בצורה שלמה, פירושו להיות בהרמוניה עם חלק מסויים. מי שהתאמן במשך שנים מול בעיטות ואגרופים שמשוגרים אליו, יהיה הרמוני יותר במצב שבו תוקפים אותו, מאשר מישהו שבשבילו יהיה זה רק הבזק לא ברור של תנועה מכאיבה שתזרוק אותו ארצה. מובן שהאחרון לא היה יכול להיות הרמוני במצב הזה, מפני שהוא לא רגיל אליו. אמנות הלחימה, אם כן, או אמנות ההרמוניה, היא נושא מאוד רחב. אפשר להתייחס אל כל מיני אמנויות לחימה / הרמוניה: הגנה עצמית מפני תוקף פיסי (הרמוניה עם תוקף פיסי) הגנה עצמית מפני מחלות (הרמוניה של הגוף עם הסביבה - בריאות) הגנה עצמית מפני חוסר אושר (הרמוניה בינינו לבין עצמנו) וכולי. כאשר עוסקים בהגנה עצמית מפני חוסר אושר, לדוגמא, לומדים ממש ``שכיבות סמיכה`` לרוח, ``תרגילי התעמלות`` לנפש ו``קאטות`` לנשמה... את הנושא של הגנה עצמית מפני תוקף פיסי אנושי אפשר לחלק למספר חלקים. אני נוהג לחלק זאת לשלושה חלקים עיקריים: המעגל הפנימי - תוקפים אותנו - איך לנצח המעגל האמצעי - תוקפים אותנו - איך להיעלם (לברוח, להתחמק, להסוות) המעגל החיצוני - לא תוקפים אותנו (איך למנוע מצב כזה מראש) הנושא של המעגל הפנימי (לחימה פנים מול פנים) נחלק אף הוא לקטגוריות רבות. ברוב המקרים כאשר מדברים על ``אמנות הלחימה``, מדברים על: המעגל הפנימי של ההגנה העצמית מפני תוקף פיסי! בתחום זה צברה האנושות ידע רב מאוד, שמפוזר כיום חלקים-חלקים בין מורים רבים מאוד. הידע מאורגן בשתי שיטות עיקריות ושונות: 1. שיטת אומנויות הלחימה; 2. שיטת אמנות הלחימה. שיטת אומנויות הלחימה הינה אוסף של ``ערכות לחימה``, כשכל ערכה מטופחת ומועברת מדור לדור. כל ערכה היא בעצם אוסף קוהרנטי של מתודות, מודלים, חבטות, קאטות, טכניקות, פילוסופיות, שיטות אימון וכולי. שיטת אמנות הלחימה הינה מצב שבו בונים אדם מסויים כלוחם, מבלי ליצור הפרדה בינו לבין ``שיטת הלחימה`` שלו. השיטה הראשונה (אומנות הלחימה) נפוצה יותר. השיטה השניה (אמנות הלחימה) נדירה יותר. כאשר לומדים אומנות לחימה מסויימת (קרי, שיטת לחימה ספציפית), רוכשים מערכת מסויימת של עקרונות ומיומנויות, אשר בתוכה יכול כל אחד לפתח את דרכו האישית. כאשר לומדים את אמנות הלחימה, לעומת זאת, נוצר אמן לחימה אינדוידואלי, אשר הידע שלו חורג בדרך כלל מהמעגל הפנימי של ההגנה העצמית. כל שיטת לחימה, כמעט, פותחה על ידי אמן לחימה (ולא על ידי אומן לחימה), אשר סגנונו האישי הועתק בנסיון להעבירו מדור לדור. אם נשווה זאת לתכנות, ניתן לומר שאמנות הלחימה היא המומחיות בתחום שפות התכנות, בעוד שאומנות לחימה היא תוכנית ספציפית, או אפליקציה ספציפית, שנוצרה על-ידי שפת תכנות מסויימת. אשמח להרחיב עוד.