הסבר קצת יותר מפורט
(בלי להפחית מערכו של ההסבר שנתן littlemexican ) תמונות רגילות בהן אנחנו משתמשים כטקסטורות או כרקע בתוכנות תלת מימד הן בד´כ תמונות מסוג low dynamic range . מה שזה בעצם אומר זה שערכי אור אמיתיים לא יכולים להתבטא במלואם בתמונה היות והתמונה כוללת רק ערכים שבין שחור מוחלט rgb 0,0,0 לבין לבן מוחלט rgb 255,255,255 . התכונה הזאת של "חיתוך" ערכי אור וצבע בדרגות מסויימות נקרא clamping . להמחשת הבעיה, נסה לדמיין צילום חדר עם שולחן עץ במרכזו, ועם חלון שמציף אותו באור. החלון יהיה לבן לחלוטין בגלל האור החזק שבוקע ממנו, אבל גם איזורים אחרים בתמונה (הקירות למשל, או השתקפות ע´ג השולחן) יכולים להיות לבנים לחלוטין (כלומר בתמונה הם יכללו פיקסלים בעלי ערך של 255,255,255 .) לכאורה, כל האיזורים האלה שווים בעצמת אנרגיית האור המופצת מהם, למרות שבפועל השמש היא מקור האור האמיתי, והקירות רק מחזירים אותו- וההפרשים בעצמת האור וגווניו הם אדירים. כאן נכנס הצורך בשימוש ב hdri , high dynamic range images . תמונות מסוג hdri הן תמונות בעלות טווח ערכים הרבה יותר גבוה (כלומר ייתכנו פיקסלים בעלי אנרגיית אור גבוהה הרבה יותר מ"לבן" של תמונות רגילות ). כל תמונת hdri נוצרת ממספר תמונות של אותה הסצינה שצולמו בדרגות חשיפה שונות. כך נשמרים ההפרשים האמיתיים שבין מקורות האור השונים, טמפטורת האור, והגוונים האמיתיים של המשטחים מחזירי האור. התוצאה היא קובץ שכולל בתוכו מידע אמיתי ואמין של מצב תאורה בסביבה מסויימת. השימוש העיקרי לקבצים כאלה הוא כאמצעי תאורה (ערכי התאורה שבתמונה משוחזרים לגבי סצינה תלת מימדית ומאפשרים התאמה אמינה בין אלמנטים תלת מימדיים לבין אלמנטים מצולמים ברקע) , וכן כמפת רקע (השתקפות) שעובדת באופן טבעי יותר.
