אז אני אפרט..
אהבה הינה חלק מן המערך הרגשי שלנו.
מגיל ילדות יש לנו טראומות.. כאבים.. אכזבות.. פחדים
כל אלה חוסמים את אנרגיית האהבה...
טיפול פסיכולוגי.. מדיטציות.. קבוצות מודעות עצמית.. תרפיית של נשימה מעגלית.. תרפייה של קונסטלציה משפחתית.. כל אלה ועוד..
שעובדים על החסמים הרגשיים - ומרפאים את הפצעים הרגשיים
מאפשרים לאהבה שמסתתרת מאחורי הקפאון הרגשי הזה
לזרום בחופשיות..
ואז האנרגיה של האהבה זמינה
זה מתחיל באהבה עצמית - כי זה מה שאנחנו יכולים - לתת - רק מה שיש לנו
ואז אהבת האחר - כי האהבה זורמת בלב ובנפש שלנו בחופשיות
ואנחנו מקבלים את עצמנו ולכן גם את האחר בקלות...
(כשמפריע לנו משהו אצל מישהו אחר - זה פגם אצלנו שמפריע לנו - הפוסל במומו הוא פוסל
ברגע שאנחנו משתחררים מזה זה פחות מפריע לנו ואנחנו חווים חמלה - שזו אהבה ברמה גבוהה יותר)
ואנחנו יותר נדיבים.. ופתוחים לראות ולהרגיש את היופי של הבריאה..מרגישים את האהבה של אלוהים ...
רגישים יותר למשל לאהבה של בעלי החיים.. שהם למעשה אהבה טהורה כי אין להם תסבוכים כמונו..
בגלל זה מומלץ כלב או חתול כתרפיית אהבה
עכשיו מה שאני חווה כיום
זה אני מרגישה את האנרגיה של האהבה של הגבר שאני אוהבת
אני מרגישה אותה בתוכי..
את האהבה שלו אליי.