אם שכחת, גוגל יזכיר לך...
לא ידעתי אך בכל זאת מצאתי:
יגוני לב / ר' שמואל הנגיד:
כבר נפלו קדחיו / וסר חמו ודמו השאונים,
ופרחו גרגרי נגעו, ויצאו / עלי עורו מפזרים לבנים
http://benyehuda.org/hanagid/ben_tehilim_0014_no_nikkud.html
 
קדחיו = הקדחים שלו (עד כאן פירוק צורני בסיסי).
גם אני לא הכרתי את המילה, וכאן נעזרתי במילון ספיר:
4.[תמ] דַלֶקת, העור הנָגוּעַ מִכּווייה: הַשחין והַמִכווה והַקֶדַח (נגעים ו, ח); גופו שָזַף קֶדַח (מלשון הפיוט)
http://goo.gl/k7XBWy
 
בשיר יש תיאור של חולי ("אבעבועות בכל הגוף ופנים", בין היתר) וכידוע, כשיש נגעים על העור הם מתייבשים והגלד נושר בסופו של דבר. זה ההקשר שאני מבינה. שורש ק-ד-ח הוא כמו במילה "קדחת".