על אותו יאוש....
בדיוק עכשיו עבר לו ט באב, וזה נתן לי לתהות. לא לתהות על שנאת חינם, זה סתם שטויות. אלא לתהות על התנוונות החברה, על העדר הדבק בין כולנו, האחדות. אולי אותה התנוונות נוצרת כתוצאה משובע. אותו מחסור במצרך שלא יסולא בפז - הניצוץ האידיאולוגי. מצב הרוח הזה מזמין בעליל את אותן השפעות שליליות הבאות מעמי העולם "הפשוטים". (הארה מעניינת היא האירוניה בין חוסר ההשפעה התרבותית על היהודים בגולה לעומת ההשפעה המופרזת עלינו ביושבנו בציון...). המשיח "ההתנחלותי", אם ניתן לקרוא לו כך, הוא משיח שקר . לא בעוול, לא בחטא, לא בפילוג ולא בהרג יבוא המשיח. אני לא יודע מהי מידת מודעותם של אותם ימנים לאומנים, מהזן הפחות מתלהם הנשמע מדי, לדבר הברור לי כשמש. אני סבור שאותו משיח לו פיללו כה רבים וכה טובים לא יהיה אדם. זה יהיה משב רוח, התתן את אותותיה על אנשים רבים. לא יכול להיות אחרת. אנחנו מובלים בדרך צרה, לא נעימה, חסרת צמתים ולבטים. במוקדם או במאוחר, תקוותי היא שבמוקדם, נגיע לסלע מוצק. אין אפשרות לעקוף אותו, אין מנוס אלא לגבור עליו. העלייה תהיה החלק המייסר והכאוב שידענו. אולם את אותו טיפוס אין דרך לבצע אלא בהתרוממות רוח וגבורה, שכן אנו מתקרבים לשמיים. בפסגה נראה יותר, ננשום אוויר פסגות. אני לא מבין איך אדם מסוגל לא לראות זאת בבירור שאני רואה זאת. משיחיות זה לא מילה גסה. נהפוך הוא - זה אופטימיות!