חולק עליך בנקודה זאת
לדעתי אפשר לזהות שהמידה שבה המדע והידע האנושי בכלל מאיץ לקראת תפישה "רשתית", רב מרכזית, רב קצבית, רב קולית, תביא את המין האנושי אפילו מהר מהמצופה לנקודה שבה אפשר יהיה לתאר מרכז, ומכאן גם לדייק את חוקי התנועה, בצורה שתיישב את הסתירה שעומדת בבסיס האגוצנטריות.
ולא מקרה התהליכים האלה מאיצים כי הם מזינים את עצמם למשל דרך העובדה שעצם התעצמות הפרמטר הרשתי, הרבה מרכזי, מאפשרת יצירה, שיתוף והפצת מידע במהירות ויעילות שהיא לגמרי מדהימה יחסית לעבר,
לא זוכר כרגע את הנתון המדוייק אבל כמות המידע שהחברה מפיקה כיום בשעה גדולה בהרבה ממה שהיא הפיקה בעבר במשך מאה ואפילו מאות שנים,
וסוג כזה של תהליך חייב להאיץ את עצמו בטירוף,
והיום רק מתחילים לגעת בביג דאטה ובמשמעות של זה לבינה מלאכותית והמון תחומים אחרים,
מסכים שבעיית המרכז, והיחס שלו לשולי, היא הקשה והמהותית ואולי הבלתי פתירה מכל, ונוגעת בשאלות האין סוף והרצף ולכן גם מחברת שאלות מדעיות לשאלות חברתיות בצורה מאוד מעניינת אבל מאוד לא ברורה עדיין,
אבל גם אם אי אפשר לסתור את מה שליבוביץ טען, שהבעייה הפסיכופיזית, שנגזרת מבעיית המרכז האמיתי, לא ניתנת לפתרון אז לדעתי גם במקרה זה די בקירוב מסויים, שאליו אנחנו ללא ספק מאיצים, על מנת לחצות את הסף הקפלרי, הניוטוני, הקרטזיאני, וזה כל מה שצריך,
וקשה לנו לראות את זה, ולכן למרות שהמון משוגעים נורא חכמים דבקים בתפישות כמו הסינגולריות שכאילו סותרות את מה שכתבת כאן, אני ממש לא מאמין בהן אלא חושב שמשלב מסויים ומסיבות אחרות לגמרי מאלה שאנחנו יודעים לדמיין כיום, עצם הנסיון לפתור את בעיית המתח בין השוליים למרכז, בין הגוף למרחב, יתייתר מאליו.
כל זה גם קשור להבנה של הדרך שבה המטרה משתנה עם הזמן,
ולמה זה מעניין כל כך,
נדמה לי שאולי לואיס קרול, ואשר, שהיו שילוב מוזר של מתמטיקאים ואמנים, נגעו בזה ולא במקרה בצורה מאוד פרדוקסלית ומצחיקה
