מה זה "מעשה" ?
בעקבות פרפר עלה בי שוב הרהור על הקשר בין ההגדרה של מעשה לבין הצידוק האולטימטיבי לדיכוי חברתי, לרמיסת זכויות הפרט הבסיסיות ביותר.
זה גם נוגע למתח המשתנה בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי ולכן גם מסביר למה אנשים כמו ענת וכמוני יודעים כבר מזמן למה ואיך הפרדיגמה המדעית מאיימת על הקיום והזהות האוטיסטית בטירוף.
אוטיזם מאובחן על ידי שרלטני המקצוע בין היתר גם כהעדר פרגמטיקה, כחוסר הבנה למה זה מעשי ולמה,
הקשר בין הגדרת המעשה לבין המוסכמה החברתית לא נגיש לאקדמיה, לפחות לא בהקשר האוטיסטי, ולכן לא רק שאינו נחקר אלא עצם המחשבה שצריך וראוי לחקור אותו נחשבת לחוצפה ולחוסר הבנה לגבי מהות המדע.
הגדרת המעשי כמכשיר מובהק לדיכוי אישי, בינאישי, וחברתי, ניכרת למשל דרך העובדה שנשים מוגדרות מסורתית כפסיביות,
ולמה הן מוגדרות ככאלה ?
הרי זה לא שהן לא עושות כלום, הן עושות המון, רק שתרבותית המעשים שלהן נחשבים כפחותי ערך ולכן מסורתית מי שדואג לאוכל ולחינוך הוא פסיבי ומי שהורג אנשים הוא אקטיבי,
אלה ערכי החברה, והמדע, לפחות בינתיים ממש לא משוחרר מהם.
כך שמי שרוצה למדוד באמת את המידה שבה הנורמה עפה על סובלנותה הכוזבת יכול לשים לב להבדל בינה לבין סובלנות מהותית דרך המידה שבה מי שסובלני רק לכאורה יכיל את הפסיבי ומי שסובלני באמת ידע לראות מעבר להגדרת הפסיביות עצמה.
האוטיסט יכול להיות הכי פרגמטי, אלא שבניגוד לנורמטיבי, ה"מעשה" שלו כולל רגישות רב מימדית, רב סיבתית, ומודעות למורכבות יחסי הגומלין שנעלמת לחלוטין מהאדם ההיררכי,
אז כשהאוטיסט יבוא למעסיק, למורה, למי שמעליו בהיררכיה וידבר אליו כשווה, שרלטני המקצוע יאבחנו אותו כחסר פרגמטיקה,
כי פרגמטיות, לאנשים שאין להם הכשרה וגישה למחקר מהותי ולאנושיות בסיסית תמיד תהיה זהה רק למה שהרוב מזהה כרגע כערכי.
כתוצאה מכל זה על האוטיסט נאסר, מגיל אפס, להענות לצרכיו המוסריים, הרגשיים..., יותר מזה, הוא מצווה על כל דורשי טובתו להפר את כל מה שמשמעותי לו, את דרכו להתמודדות עם השאלות הקיומיות הכי עמוקות בדיוק בצורה שהכי הרסנית לו.
ולזה קוראים "טיפול",
אז אני חוזר בי,
טיפול לא שווה לרצח,
רצח גומר אותך אחד ולתמיד,
טיפול שווה לעינוי אינסופי, ששולל ממך ולתמיד את האופק, התקווה, הגישה למשמעות ומהות החיים כפי שנכונה לך.
אז אני רוצה לשוב ולבקש, תהרגו אותנו וזהו, זה יהיה הרבה יותר הומני.
תודה
בעקבות פרפר עלה בי שוב הרהור על הקשר בין ההגדרה של מעשה לבין הצידוק האולטימטיבי לדיכוי חברתי, לרמיסת זכויות הפרט הבסיסיות ביותר.
זה גם נוגע למתח המשתנה בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי ולכן גם מסביר למה אנשים כמו ענת וכמוני יודעים כבר מזמן למה ואיך הפרדיגמה המדעית מאיימת על הקיום והזהות האוטיסטית בטירוף.
אוטיזם מאובחן על ידי שרלטני המקצוע בין היתר גם כהעדר פרגמטיקה, כחוסר הבנה למה זה מעשי ולמה,
הקשר בין הגדרת המעשה לבין המוסכמה החברתית לא נגיש לאקדמיה, לפחות לא בהקשר האוטיסטי, ולכן לא רק שאינו נחקר אלא עצם המחשבה שצריך וראוי לחקור אותו נחשבת לחוצפה ולחוסר הבנה לגבי מהות המדע.
הגדרת המעשי כמכשיר מובהק לדיכוי אישי, בינאישי, וחברתי, ניכרת למשל דרך העובדה שנשים מוגדרות מסורתית כפסיביות,
ולמה הן מוגדרות ככאלה ?
הרי זה לא שהן לא עושות כלום, הן עושות המון, רק שתרבותית המעשים שלהן נחשבים כפחותי ערך ולכן מסורתית מי שדואג לאוכל ולחינוך הוא פסיבי ומי שהורג אנשים הוא אקטיבי,
אלה ערכי החברה, והמדע, לפחות בינתיים ממש לא משוחרר מהם.
כך שמי שרוצה למדוד באמת את המידה שבה הנורמה עפה על סובלנותה הכוזבת יכול לשים לב להבדל בינה לבין סובלנות מהותית דרך המידה שבה מי שסובלני רק לכאורה יכיל את הפסיבי ומי שסובלני באמת ידע לראות מעבר להגדרת הפסיביות עצמה.
האוטיסט יכול להיות הכי פרגמטי, אלא שבניגוד לנורמטיבי, ה"מעשה" שלו כולל רגישות רב מימדית, רב סיבתית, ומודעות למורכבות יחסי הגומלין שנעלמת לחלוטין מהאדם ההיררכי,
אז כשהאוטיסט יבוא למעסיק, למורה, למי שמעליו בהיררכיה וידבר אליו כשווה, שרלטני המקצוע יאבחנו אותו כחסר פרגמטיקה,
כי פרגמטיות, לאנשים שאין להם הכשרה וגישה למחקר מהותי ולאנושיות בסיסית תמיד תהיה זהה רק למה שהרוב מזהה כרגע כערכי.
כתוצאה מכל זה על האוטיסט נאסר, מגיל אפס, להענות לצרכיו המוסריים, הרגשיים..., יותר מזה, הוא מצווה על כל דורשי טובתו להפר את כל מה שמשמעותי לו, את דרכו להתמודדות עם השאלות הקיומיות הכי עמוקות בדיוק בצורה שהכי הרסנית לו.
ולזה קוראים "טיפול",
אז אני חוזר בי,
טיפול לא שווה לרצח,
רצח גומר אותך אחד ולתמיד,
טיפול שווה לעינוי אינסופי, ששולל ממך ולתמיד את האופק, התקווה, הגישה למשמעות ומהות החיים כפי שנכונה לך.
אז אני רוצה לשוב ולבקש, תהרגו אותנו וזהו, זה יהיה הרבה יותר הומני.
תודה