אז ככה
טאנינים זה החלק בטעם של יין ועוד כמה משקאות (למשל תה שמשם לקוח השם) שהוא מריר וגורם לכיווץ הפה לתחושה קצת לא נעימה. הטאנינים בענבי היין מרוכזים בקליפות בגרעינים ובגבעולים. כל מי שיצא לו לאכול גרעין של ענב מכיר את הטעם המר בצורתו החזקה ביותר. טאנינים אפשר למצוא ביין בשתי דרכים: ביינות אדומים שתהליך עשיית היין כולל התססה עם הקליפות ולפעמים הגבעולים של הגפן, הטעם של הטאנינים עובר ליין, תקופת התיישנות בחביות עץ בד"כ מחזקת את הטאנינים ומוסיפה להם טעם של עץ שגם הוא לא הכי סימפטי. אבל בתוך הקוץ יש גם אליה, מבלי טאנינים יינות לא היו יכולים להתיישן לתקופות ארוכות, תהליך ההטמעה המלא של הטאנינים בטעמים השונים של היין הוא זה שגורם ליין להשתבח עם השנים. יש שלוש דרכים להתחמק מטאנינים ביין למרות שביינות גדולים הטאנינים לא מפריעים: א. לשתות יינות אדומים שעברו יישון יחסית קצר. ב. לשתות יינות גדולים בתקופת השיא שלהם, כשהטאנינים כבר התמזגו עם שאר הטעמים. ג. לשתות יינות לבנים, גם כאלה שעברו התיישנות בחביות עץ מכיוון שיינות לבנים לא נסחטים עם הקליפות והגרעינים ולא מכילים טאנינים.
