מה זה השקט הזה?

[שביל החלב]

מה זה השקט הזה?

 

[נטע....]

אממ... באמת מוזר.

אז אולי נחזור למסורת העתיקה? כלומר, אם בינכה אין כאן אפחד.

 

[שביל החלב]

היי, את!

מה קרה לך? מאיפה צצת פתאום אחרי כל כך הרבה זמן שלא היית כאן. ועל איזה מסורת עתיקה את מדברת?

 

[נטע....]

נו, את יודעת

השיחות העצמיות האלה. וואוו, אחרי מנוחה כל כך ארוכה, עכשיו התעוררתי, קורי השינה עדיין עליי ואני נורא רוצה לחזור למה שהיה פעם. לחדש מסורת ישנה. ומה זאת אומרת מה אני עושה כאן? ראיתי שרק את כאן אז באתי. מקווה שלא מפריע לך שאני מארחת לך חברה.

 

[שביל החלב]

נו טוב,

לא, באמת שזה לא מפריע, רק שאני מרגישה קצת מוזר. ובכלל, זה בסדר שאנחנו מדברות כאן?

 

[נטע....]

בטח שזה בסדר

ובכלל, למי אנחנו דופקות חשבון? וחוץ מזה גם אמרתי לך עוד קודם: זאת מסורת. לא דבר חדש. ומקסימום, אם זה יפריע כאן למישהו, שפשוט יתעלמו. או יעלימו.

 

[שביל החלב]

ובכל זאת מרגישה מוזר.

כאילו ניצב לפני איזה חפץ עתיק שניערו מעליו את האבק. והוא מנסה להחזיר לעצמו את הברק.

 

[נטע....]

העלבת אותי עכשיו

כי אני מניחה שהתכוונת אליי בדימוי של החפץ. טוב, אבל לפי תאוריית הבחירה, אני אחליט לא להפגע הפעם ואסלח לך.

 

[נטע....]

במיוחד לאור העובדה

שכך או כך אני אמיתית. את רק המסיכה שלי. למה את מסתירה אותי?

 

[שביל החלב]

כדי להגן עלייך

את לא זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו? היית כל כך מפוחדת. כל כך פחדת מהחשיפה. ואני באתי כדי להגן עלייך. בדיוק כמו שאת באת עכשיו לכאן כדי להיות איתי.

 

[נטע....]

את יודעת מה?

אני כבר לא צריכה אותך יותר. נכון, פחדתי, אבל ההסתתרות הזאת כל החודשים הארוכים האלה, כבר מעיקה עליי. עכשיו אני יכולה לצאת לחופשי.