מה זה 'בעיית התנהגות' ?

מסכימה איתך לגבי החלק הראשון

לגבי החלק השני היות ואני מכירה את הכיתה הזו בחלקה, אני חושבת שההסבר שלך מאוד נכון ובמקום אבל לצערי מדובר בבעיה הרבה יותר מורכבת, מדובר בלפחות ילד אחד שחושב שהוא מעל כולם , ומדובר לדעתי בתופעה חריגה ולא נפוצה,
אבל לא יחידה, התרברבות שלהם היא מאוד מאוד בעייתית ודורשת התערבות יותר מעמיקה. כי זה פוגע באחרים!
החלק הראשון שלך מתאים לדברים שאני מביאה לכאן לא פעם שכיתות התקשורת בעצם אבדו את המטרה שלשמן הן הוקמו,
כיתות תקשורת לא הוקמו למען המטרה הזו ואם כן זה מאוד חמור בעיניי לפחות ציטוט שלך"יש לו מעט בעיות הסתגלות חברתית, בעיות קלות, מה שנקרא, שאפשר עם השנים "לנרמל" אותו וכך מן הסתם הוא ישתלב באופן "נפלא ומושלם" בחברה הרגילה. "...
 
השילוב בחברה הרגילה הפך אידאל של

הכיתות התקשורתיות והצוותים שלהם, זה סוג של הצלחה שאת הילדים מאוד מבלבלת. מה שכתבתי, לגבי המשפט שציטטת אותי, זה מן הסתם פירוש שלי למה שאני רואה בכיתות האלה ומה שאני שומעת מהורים שילדיהם סיימו את מערכת החינוך.מי ש "ממש לא רואים עליו שהוא PDD" הוא זה שהצליח, לא מי שחי ומתמודד עם האתגרים שהחיים הציבו בפניו ומביא את עצמו לתפקוד עצמאי בחיי היומיום, ונאבק עם עצמו אל מול החברה הרגילה ומנסה בכל כוחו להחזיק בעבודה חלקית ולהסתדר עם המעביד.
ובבי"ס? עצם העובדה שמביאים ילדים לכיתות אלה שהסיכוי שלא יראו עליהם בעתיד הוא הכי גדול או שהם לא מפריעים ומסוגלים לשבת וללמוד בכתה רגילה של 40 ילד זה ממש לא בשביל הילדים ולא בשביל ללמד אותם משהו על הסתגלות ושילוב.
זה קודם כל בשביל הילדים הרגילים, כי אתגרים התנהגותיים זה לא משהו שהמערכת וההורים של הילדים הרגילים חושבים שהם יכולים להכיל ולהתמודד עם זה וגם בשביל להוכיח שזה עובד ושכיתות התקשורת במתכונתן כפי שהן היום זה רעיון טוב וכך הן צריכות להתנהל.
זה כל-כך חבל, אבל זה מה יש.
מה גם ששוב, לא מטפלים בדברים הכי חשובים למשל הזהות האישית של הילדים, הנפש שלהם וכיוצא באלה.
 
זה מה שקורה כיום עם הכיתות תקשורת

אבל הם יועדו לדברים אחרים בהתחלה, הם יועדו לתת מענה לכל ילד על הספקטרום ולא משנה אם רואים עליו או לא רואים עליו..
 

arana1

New member
תיאור מדוייק וכואב מאוד

ומה שכואב במיוחד במציאות המתוארת כאן זה שאם מישהו היה טורח להתבונן ולא רק לרגע אחד באוטיסטים הוא היא מגלה בקלות שמה שמחריג אותם מהכלל זה גם הקשר המאוד חזק ומאוד מהותי אצלם בין הקוגניציה לרגש,
קשר שעוצמתו היא בעצם הדבר הכי נפלא בעולם,
אבל הסביבה עושה הכל על מנת לשבשו
כי הוא לא נורמלי ( חלק מהנורמליות מבוססת על ניתוק הרגש מהשכל ,ניתוק שלכן מתבטא כאמונה בלתי מעורערת בזכות לכפות על כולם תבנית לא אנושית)

מה שאת מספרת על אספים הוא נכון וכואב במיוחד
שהם פגיעים לעניין הזה יותר מאוטיסטים אחרים כי להם הרי יש "סיכויים", יש להם מספיק כשרונות שהסביבה מעריכה ועם קצת מאמץ הם יכולים להיות כמעט כמו אנשים רגילים,ובגלל שיש להם הרבה מאוד שכל וגם קליטה רגישה אז בלא מעט מקרים הם גם הופכים לאנשים שהפכו את הנורמטיביות לאובססיה שמביאה אותם גם להצטיינות בדיוק בצורת הקיום שהכי דופקת אותם,
כשהם מתבגרים זה מביא אותם למקומות שאין אפלים מהם
מסכני חיים
ומאוד מאוד לא בריאים
וגם מאוד מאוד לא נעימים לסביבתם

באחרית הימים, בועד כמה מיליוני שנים , במקום לדבר עם אוטיסטים על כישורים חברתיים, ובמקום להקנות להם כלים, ידברו איתם על מי שהם, על האפשרות והזכות הבלתי רגילה שניתנה להם לחיות בחיוניות ובשמחה את עצמם, הזדמנות שהם מבזבזים ומבזים תמורת הרבה פחות מנזיד העדשים העבש והמקולקל של הנורמליות.

היום מה שיש לנו זה הורים מבוהלים שנושאים עיניים לסמכויות שלא מבינים כלום באוטיזם ולא אכפת להם כלום מהאוטיסטים
והעובדה הזאת משתקפת בצורה הכי עצובה ועלובה ומייאשת בהתנהלות של הילדים שלהם
 

dina199

New member
המשך : למשל ילד שיוצא מכיתה בלי רשות

וילד ששקוע בסמרטפון ולא מקשיב לצורה (אבל יושב בשקט ולא מפריע ) - האם שני המקרים הם בעיות התנהגות ?
 

רואה 6 6

New member
לדעתי יש שני סוגי מצבים:

יש התנהגויות שמפריעות לסביבה וברוב המקרים האלה מדובר פשוט בחוסר הבנה בסיסי של החברה כלפי מצגים תמימים של שונות, ויש התנהגויות שמפריעות ומתישות את הילד עצמו,כמו התפרצויות זעם או הכאה עצמית, שבנוגע אליהן טוב יהיה גם ללמוד אסטרטגיות לניהולן ולא רק להפנות את הציפיות לתיקון כלפי החברה.

אבל השם "התנהגות" הוא מבלבל כי התנהגות זה כל עדות שהי לפעילות או למערכת של פעילויות כלומר, פעימת הלב גם היא "התנהגות". מה שמתכוונים ב"בעיות התנהגות" זה למערכת של שליטה באינטרקציות וביחסי הגומלין עם העולם, שזה רק חלק מכל הדבר הזה הקרוי התנהגות.
אם נמקד את השם יותר יתכן ונגיע גם למיקוד ההבטה על הנושא או לשינוי שלה.
 
כמו התפרצויות זעם או הכאה עצמית

נובעת ישירות מעבודה אל נכונה עם הילד או מסגרת לא נכונה או הצקה שהילד עבור מצד ילדים אחרים,

זה לא קורה לבד, אפשר ללמד אותו עד מחר להתנהג אחרת אם הגורם לא יוסר זה פשוט לא יעזור
 

רואה 6 6

New member
זו פעולה משותפת של שני הדברים

אני מלווה היום ילד שנוטה להתפרצויות כאלה מאוד ועבדתי קשה כדי לעזור לו בשתי הזירות ולשמחתי הפירות מבשילים היום אבל במצב שיש לו גם יסוד אורגני אי אפשר ללא פעולה תלוית מוטיבציה של הילד גם כן.
במה תלויה המוטיבציה שלו?
(יש לי דיעה אבל ספרי לי את שלך,אולי אנחנו דומות כאן)
 

רואה 6 6

New member
מה זה "טוב"?

טוב זה ענין של שיפוט.
אני לא שופטת. הילד אינו פושע. אבל אלימות מפריעה למה שבריא לצמוח.היא תופסת את כל המרחב כמו יבלית. אסור להרשות את זה.
 

dina199

New member
האם התפרצות זעם כללה אלימות ?

בכל מקרה הבנתי שהוא נכלל בקטגוריה 'מתנהג לא טוב'.
כי כפי שכבר כתבתי כמה פעמים בשרשור 'התנהגות טובה' של ילד זה להיות שקט ולבצע הוראות של מבוגרים (את החלק השני אני כותבת עכשיו).
אז אפילו אם התפרצות הזעם לא כללה אלימות , היא בטוח כללה הרבה רעש. על כן -'התנהגות לא טובה'
 

רואה 6 6

New member
של הילד הספציפי כל התפרצות

כללה ביטוי אלים וכל תסכול גרם לו לעשות כך.
את נעולה על ענין השיפוטיות בזמן שכלל לא השתמשתי במילים שמאפיינות את זה.
אלימות היא דבר מסוכן לכולם,שלא מאפשר התפתחות לאף אחד ואסור לתת לה להתקיים.זה רעל.
לגבי השאר,את מדברת בקולה של החברה,לא בקולו של מי שלא מפריע לו ממש למרות שאת כאילו בעד הילד.
כשאת מחפשת כל הזמן שיפוטיות במקום שאין (אצל הדובר) זה משקף אותך יותר מאשר את המגיב.
בכולופן, אני אדם מאוד חזק וקשה ביותר למדר ילד ממקום או פעילות כשאני בסביבה כי הוא מפריע.
אני לגמרי מאמינה שתגובה קשה לרעשים שילד א"ס עשוי להשמיע משקפת את זה שמפריעים לו ,לא את הילד אבל לפעמים פעולות שא"ס עושה ללא שליטה מםריעות לו כשרוצה להשיג משהו בעצמו. צריך להציע לו את אפשרות השליטה בהן ולתת לו לבחור.
זה מחזיר לויכוח הישן, האם ללמד משהו זה הומאני כלפי א"ס או לא.
 

dina199

New member
אני לא מתייחסת למקרה הפרטי.

אבל אני אכן מדברת על מצב כללי ועל שיפוטיות.

אני אומרת בצורה הכי חדה (חשבתי שאני מקצינה, אבל הגעתי למסקנה שאני לא) :
ילד עם התפרצויות זעם פסול מראש להיכלל במקומות מסויימים כי 'ההתנהגות שלו לא טובה' והוא 'מפריע לסביבה'.

אני בכוונה מעלה את זה בשרשור משלי , כי אין שום דרך עדינה להגיד את זה. אז אין ברירה ולהגיד את זה בצורה הכי ישירה שיש.
 

dina199

New member
לדעתי פגיעה עצמית תוגדר כ'הפרעה' כלשהיא.

התקף זעם רועש יכול להיות מוגדר כ'בעיית התנהגות' , 'התנהגות לא תקינה' , ו'התנהגות שמפריעה לסביבה'.
 

dina199

New member
בדיוק כך. ברגע שקוראים לזה 'התנהגות'

כלהאחריות עוברתלילד ולאחשוב מה הפעולות שלו ומאיזו סיבה.

אני חושבת שהדבר הראשון שהמבודרים מגדירים 'בעית התנהגות' זה כשילד מייצר רעש מסיבה כלשהיא.
הרעש הוא המפריע (ולא חשוב מאיזו סיבה) זה יכול להיות צעקות , דיבורים, בכי , צחקוקים, שירים ,תיפופים - וזה מפריע לסבבה במיח עם הסביבה זו כיתה ששם הוא נדרש להיות לפחות 5 שעות ושם נדרש שקט. ב'סביבות' אחרות זה אולי מפריע, אבל פחות אקוטי
באותם תנאים אם הילד שקט (במיוחד בכיתה) לא חשוב מה הוא עושה בשקט זה כנראה ברוב במקרים לא יוגדר 'בעיית התנהגות' אלא יותר 'ילד מופנם' . וברגע שהוא לא מפריע (לא מייצר רעש ז"א אין לו 'בעית התנהגות') אז גם פחות יבדקו אם משהו מפריע לו (כשילד מפריע לסביבה' בודקים הכל מהר מאוד)
 
ומה זו הפרעת תקשורת?

הרי לאוטיסטים יש תקשורת מיוחדת, שבעצם טובה מאוד, אולי אפילו יותר טובה מזו של נ"ט.
אז למה קוראים לזה 'הפרעת תקשורת'? למי זה מפריע בדיוק?
 

dina199

New member
בהקשר למה מתכוון המשורר

שהוא אומר 'בעיית התנהגות'.
אני רוצה שאנשים יתנו ממש דוגמאות ספציפיות.
כי ייתכן שאנשים משתמשים באותו מושג אבל מתכוונים לדברים שונים
 
למעלה