מה זה איאידו?

higashionna

New member
מה זה איאידו?

למה אני לא מחפש באינטרנט? כי אני לא מוצא משהו טוב, וכי אני שונא אותו וקשה לסמוך על מנ שהוא נותן, יש הרבה מדי אתרים לא טובים וכו', והייתי רוצה לשמוע מפי משהו שלומד (שיוכל גם להסביר לי על מטרת הלימוד בעיניו). מה הקשר לקנדו? מה המקור של האיאדו? (בהתחלה זה רק התעסק בשליפת חרב ולא בחיתוכים וכו' לא?) לפי מה שהבנתי קן זאת חרב עתיקה ישנה וכו'... אני לא יודע מה המשמעות האמיתית של הקנג'י הזה וגם על זה הייתי רוצה תשובה. במאמר שנכתב באתר WWW.נינגוטסו.CO.IL בחלק של עיתוני הקבוצות, נכתב על המקורות של הסייף היפאני, ואיך הוא הפך לספורט הקנדו, לא מוזכר שם מילה על איאידו או באטו-דו. אז מה זה איאידו?
 

CountDust

New member
דרוש נפח העונה לשם "ויס"

אני בטוח שמר ויס יוכל לענות לשאלותיך או לפחות להפנות אותך לאתרים מוצלחים.
 
זה לגיטימי לשאול

אבל זה גם לגיטימי להתאמץ בשביל המידע שלך. לא כל החיים יאכילו אותך בכפית את מה שתרצה לדעת.
 
הנה קצרצר

16.12) Iaido (Contributor: Al Bowers - [email protected]) Intro: The Art of drawing the sword for combat. Origin: Japan History: This art is very old, and has strong philosophical and historical ties to Kenjutsu. It was practiced by Japanese warriors for centuries. Description: The object is to draw the sword perfectly, striking as it is drawn, so that the opponent has no chance to defend against the strike. Training: Usually practiced in solo form (kata), but also has partner forms (kumetachi). Sub-Styles: Muso Shinden Ryu, Muso Jikishin Ryu, and others.​
מתוך פאק אמנויות הלחימה של יוזנט. סעיף 16.12 בפרק 2, למתעניינים. מה אני מנסה לאמר? שיוזנט טוב. לא כמו סייברקוון, אבל טוב. יש גוגל. בגוגל יש קבוצות. בקבוצות יש rec.martial-arts ערוך חיפוש רק בתוך הקבוצה על Iaido. איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו. (רמז - כשכתבתי סייברקוון, לא כתבתי לשם הגרפומניה בלבד. כנ"ל קוריו). נ.ב. לגוטמן - נכון שאפשר ללמד לדוג, אבל גם את הלימוד הזה צריך להתחיל מאיזה צעד קטן. ניסיתי לא לתת תשובה או קישור חד משמעי, אלא צימצום ומיקוד של החיפוש.
 
איאידו

אכן, חיפוש ראשוני ברשת, למשל לרשום "what is iaido" בגוגל, היה מעלה בקישור הראשון את iaido.org שמספרים בקצרה ולעניין מה זה איאידו. אבל חזרתי עכשיו מיום קריר ונעים מול תנור באלף מעלות, עוד לא אכלתי, אז בא לי לענות על הכל ולגמור עם זה...
מאד מאד בקצרה - איאידו הוא אומנות השליפה והשימוש בחרב היפנית. זוהי תורת לחימה "סגורה" / "פנימית", בשני מובנים. ראשית, היא הגנתית באופיה, להבדיל מהקנדו שהוא התקפי. שנית, היא עוסקת באופן מודגש בפיתוח אישיותו של המתאמן. האיאידו הוא מאומנויות הלחימה העתיקות ביותר ביפן, שורשיו כמובן באו מהקנג'וטסו, אבל יותר מכל אומנות לחימה יפנית אחרת (פרט אולי לקיודו, אבל ההקשר הבא שלה מודרני יותר), הוא מקושר לזן בודהיזם, כלומר הוא כלי ברור של פיתוח רוחני של הלוחם. איאיג'וטסו התפתח מתוך הקנג'וטסו כענף נפרד כבר מהמאה ה-16 (השיטה העתיקה ביותר ששרדה, מאז ועד היום, היא קאטורי שינטו ריו), ובמאה ה-17 פיתח האיאשיזקי ג'ינסוקה שיגנובו את שיטת האיאיג'וטסו שהפכה לימים למוסו-שינדן-ריו, וכבר באותה תקופה נקשרה השיטה (ואחריה הענף כולו) לזן בודהיזם, שלמען האמת היה אז מאד "אין" ביפן, וקשרו אותו כמעט לכל אומנות יפנית באשר היא... מה מטרות הלימוד באיאידו? אני חושב שעשרה מתאמנים יתנו לפחות חמש תשובות שונות (אלא אם כולם יהודים, ואז יש 12 תשובות, כי שניים מהם גם מתלבטים). אני התחלתי ללמוד כי הוקסמתי מכל מה שהיה קשור בחרב היפנית. עצם השליטה בחרב היה מטרה בעיני. היום זה משול בעיני ללימוד נהיגה. בהתחלה אתה עוסק בלימוד הכביש, תפעול הגז והקלאץ', החלפת הילוכים. קח כמה שנים קדימה. הנהיגה אוטומטית, אתה לא חושב על הנהיגה. אתה חושב לאן לנסוע, ואיזה כביש לקחת. אז היום האיאידו הוא דרך, כנראה שלא רק בשבילי, כי עוד עשרות אתרי אינטרנט, ואלפי מתאמנים ברחבי העולם מספרים שהלימוד הכמעט מונוטוני והמאתגר תמידית הזה (כי אתה אף פעם לא מתקרב לשלמות כמו שאתה עצמך רואה אותה), הוא כלי ללימוד עצמך, להתעמת עם הרעש הפנימי כדי לנסות למצוא שקט פנימי. ההגדרות ה"רשמיות" של האיאידו מדברות על אימון מול יריב דמיוני. כדי לצקת אמיתות לקאטה, אתה חייב לדמיין את היריב, אחרת אתה סתם עושה טכניקה ריקה. אבל אתה לא יכול לדמיין יריב מהחיים, כזה ששנוא עלייך ובאמת היית רוצה לחתוך, כי אז תכניס כעס לקאטה, ותהרוס את הטכניקה מצידה השני. התיאוריה הזנית (מלשון זן) טוענת כי היריב שתדמיין הוא בבואה שלך עצמך. כך, אתה נלחם מול עצמך, אתה מנצח ואתה מפסיד. בדיוק כמו ב"זן ואומנות הקשת" של אויגן הריגל, אפרופו קיודו. וכמו שטוען הזן בודהיזם, אם אתה חייב לנצח את עצמך, וגם למות בכל קאטה, עליך להשליך מעליך את העצמיות שלך, כי היא מכשול. אז ורק אז תגיע לטכניקה הטהורה, תהיה אחד עם החרב, והמטרה העילאית - לא תיאלץ לשלוף אותה. ההמנעות מקרב לא תהיה בהתחמקות, אלא עצם הנוכחות שלך (קרא לזה קי אם תרצה) תהיה משולה לחרב שלך, וזו לא תצטרך להישלף כדי להכריע מראש את היריב, שיעשה בחוכמה זנית אם יוותר מראש. כאמור, זו התיאוריה. כל אחד לוקח ממנה, או מהאימונים, מה שמתאים לו ומתחבר אליו. לא מתחבר - לא יתמיד באימונים. מנסיון. לגבי הקנג'י - יש שני קנג'י ל"קן". זה שתראה במילה "קנדו" הוא העתיק יותר, ומועתק מהסינית. המודרני יותר פשוט יותר בצורה (אין לי פונטים, אבל אם אתה מכיר, זה זהה ל-KA באותיות קאטאקנה). האחרון נקרא גם TO, שהיא מילה נרדפת. "קן" ביפנית זה חרב. לא חרב מסוימת, אלא פשוט חרב. קנדו הוא דרך החרב. בוק-קן הוא חרב עץ, ונקרא גם בוק-טו. שינקן - חרב אמיתית, להבדיל משינטו - חרב חדשה (השם שניתן לקטאנות מהמאות 18-16), וכו' וגו'. עוד שאלות? רק אחרי שאני מסיים לאכול. איל.
 

higashionna

New member
תודה! (לוייס) עוד בירורים:

לפי מה שהבנתי האיאידו הוא המחליף האמיתי של הקנג'וטסו, וקנדו לאומת זאת לא מתקשר לזה. אני הייתי רוצה לשאול את המתאמנים באיאדו איך הם רואים את החרב. אני קראתי רק ספר אחד על בושידו של INAZO NITOBE ולא אהבתי את מה שקראתי. כמובן (רגע רגע אכשיו זה שיחה על בושידו) שרוב הדברים מאוד יפים ונכונים, אבל יש בזה את הקיצוניות היפאנית המפורסמת. הענקת סימליות עמוקה ביותר ליחס בין הקאטנה והוואקיזאשי (חרב קצרה יותר הנקראת גם שוטו) האחד מייצג נאמנות והשני כבוד.. הכבוד העצום לחרב (אוי למי שיעבור מעל חרב שוכבת על הרצפה!) ועוד הרבה דברים מוזרים שלא צריך להכנס אליהם, אפילו ההשתחבות לחרב בתחילת אימון. ואני לא מתחיל אפילו לדבר על ספוקו! הלו אנשים! זה רק חתיכת מתכת! אני לא מצליח להתחבר לרעיון ובעיקר לא מבין את משפטי המפתח כגון: "החרב היא המראה אל העצמי" "נפשו של האדם צריכה להיות חדה כמו החרב אותה הוא נושא" (מתוך אתרים באינטרנט). החרב היא רק כלי. צריך לכבד אותה ללא ספק בגלל מאות המורים הגדולים שנשאו איתם בדיוק אותה חרב כדי להגן על נפשם ועל רכושם (וכבודם) צריך לכבד אותה אך לחרב ניתנות הרבה משמעויות שאני לא מבין ורואה בהם הפרזה. אז איך אתם רואים את החרב.
 
../images/Emo128.gif איך מסבירים מהי אירוטיקה לילד ?

קשה מאד. כבר מגיל עשר (פלוס מינוס 9) כולנו חושבים שאנחנו יכולים להבין הכל, והכי מרגיז זה המשפט האלמותי "כשתגדל תבין". וואלה, כשגדלים, מבינים כמה לא הבנו קודם. מתסכל, מאתגר, אבל נכון. ראשית, "לפי מה שהבנתי האיאידו הוא המחליף האמיתי של הקנג'וטסו, וקנדו לאומת זאת לא מתקשר לזה", אז ידידי, לא יודע איפה שמעת/קראת את זה, אבל לא הבנת נכון. אם לענות על רגל צרה אחת, האיאידו הוא ענף שהתפתח כתורה שלמה נפרדת מתוך הקנג'וטסו (למה זה מוכר לי כאילו רק אתמול אמרתי את זה???). הקנג'וטסו המשיך להיות אומנות הסיוף והלחימה בחרב, במאה ה-19 הוא נעצר בגלל ביטול מעמד הסמוראים והאיסור על נשיאת חרבות, אבל נותר כשיטת אימון. לאחר מלחמת העולם השנייה, התפתח הקנדו המודרני המבוסס על עקרונות הלחימה של הקנג'וטסו. זה שקראת רק ספר אחד על בושידו, וכבר יש לך דעה, ועוד שגויה, אומר שאתה צריך לקרוא הרבה יותר, במיוחד אם אתה מציג את דיעותיך במקום ציבורי כמו פורום. לגבי כל הסמליות של החרב, הערכים הקשורים אליה, השתחוות לחרב, ספוקו ועוד נושאים - אני לא יודע בן כמה אתה, אבל לעניות דעתי הרמה הערכית הקשורה לנושא קצת מרוחקת ממך. נכון, החרב היא רק חתיכת מתכת. בדיוק כמו שהתנ"ך הוא רק חתיכת ספר, המזוזה היא חתיכת מיכל עם נייר בפנים, אבא או אמא הם רק אנשים, השכלה היא סתם אוסף זכרונות. ניהיליזם הוא דבר נפלא, אם שום דבר לא חשוב, כולל נפש האדם. איכשהו, אבד לי הכח לענות על השאלות אחת לאחת. לך תסביר אירוטיקה לילד. איל.
 
מר ויס, בוא נדבר על זה

בוא נקצין את עמדותינו ונברר את המימד הערכי. מה הוא הסמל הזה, בעצם? איך הגיעה החרב לרמה כזו של משמעות עבור האוחזים בה? קל לתת לחרב ולאחיזה בה מימד ערכי, אבל מהיכן זה מגיע, בעצם? קל לי, אישית, לראות את הדרך שעושים מתפיסת העולם הזן-בודהיסטית (במובן שאין משהו מחוץ למציאות) למתן ערך דתי או פולחני לחפצים. השאלה היא, האם אנחנו לא מבלבלים אמצעי עם מטרה? לא רק לחרב יש כללים טקס ידועים וקבועים מראש, אלא גם לאמנויות לחימה רבות אחרות. מדוע? למה הקיפול של ההקאמה צריך להתבצע בצורה זו ולא אחרת? אני בור בענייני יפן, אבל התרשמתי (ואולי לא נכון) שהיפנים (ועוד עמי מזרח) נוטים ל"פולחניזציה" של עיסוקים טריוויאלים ביותר, מתוך נסיון למצוא איזושהי משמעות. צ'ה-נוה-יו הפך להיות טקס שבו לסידור הגחלים על המחתה יש חשיבות. כתיבה על קלף הפכה לטקס! איפה, אם כן, עוצר הטקס ומתחילים החיים? (אני די מרים לך להנחתה בחלק מהשאלות, אבל אני חושב שהתשובה עליהן חשובה, במיוחד בניסוח שלך).
 
אני מת לענות, אבל לא כאן, לא כך.

לא הקצנת עמדות. השאלות באות מנקודה מאד מסוימת (ומסויגת) בראייה המערבית, ואני לא אומר את זה בשמץ זלזול, לא במערביות וחלילה בשואל. יש בתשובה לנ"ל כמה אבחנות מאד אישיות שלי על יפן ויפנים, ולא כולן ימצאו חן בעיני היפנופילים של הפורום. מעבר לכך, העניין הוא שהתשובה כ"כ מורכבת וארוכה, שפשוט התעייפתי מלחשוב איך להתחיל. פעם הגבלתי את עצמי לא לעבור חצי עמוד בהודעות פורום. למה? כי אני עצלן. לפני חודש וחצי בערך היה שרשור על תחרותיות ואי-תחרות כדרך אחרת. כתבתי אולי שני עמודים מלאים (ומאד ביקורתיים), ואחרי לחיצה על "שלח" עפתי החוצה, וכמובן שהכל עף לרוח. אז עדיף לי להגיע לת"א להסביר על בירה, ולא לכתוב הכל... היות ואין לי כ"כ זמן באופק האירועים הנוכחי, אולי תגיע צפונה? (ותביא מישהו להרביץ לו, אני עסוק...). איל. ** וואלה, הרמת להנחתה, ואני משאיר כדור באויר. אני מת לענות, אבל ברצינות- לא עכשיו.
 
אפשרות אחרת, כשהודעה ארוכה וחשובה

כתוב את כל ההודעה בוורד(של מיקרוסופט, כמובן), כקובץ doc. צרף את הקובץ או פשוט העתק ממנו לפני שליחה. גם אם המערכת קורשת אין בעיה - ניתן לשלוח שוב (ושוב, ושוב, ושוב... שיעורים אצל האנרג''זר באני כשדוראסל ב(לי)הפסקה). למרות מה שאולי נדמה למישהו, בהודעה הזו אין פרסומת סמויה לאף חברה או מוצר. הכל גלוי ובוטה, ואני מצפה לתמלוגים בהתאם.
 

שי רגב

New member
מפגש "על בירה"

וייס ואוהד: התשובה (של וייס) מסקרנת גם אותי, קצת (ברמה הפילוסופית). הייתי שמח לשמוע את דעותיו, ועוד. יש מקום "אחלה" לישיבה על בירה טובה: "החכורה" של עידו ניידרמן, בזכרון-יעקב (ליד מסעדת "ארומה"). מתי נפגשים??
 

orii

New member
כלים ופולחן

אם אפשר להוסיף כמה מילים... אז קודם כל אוהד אני בכלל לא מבין את מה שאמרת כאן: "קל לי, אישית, לראות את הדרך שעושים מתפיסת העולם הזן-בודהיסטית (במובן שאין משהו מחוץ למציאות) למתן ערך דתי או פולחני לחפצים." ההבנה המצומצמת שלי בזן בודהיזם אומרת שאין דבר כזה (לפחות ברמה העקרונית) של פולחן ובודאי לא של חפצים. כל הכלים כשלעצמם הם חסרי ממשות הם רק כלים שעוזרים לנו בדרך (להבין שגם לתפיסה שלנו אין ממשות). הטקסים כמו טקס התה או קליגרפיה הם כלים, לא קדושים, שעוזרים להבין ולהתקדם. במובן הזה למושג קדושה אין משמעות.
 

orii

New member
../images/Emo32.gif מה עושה חבר פורום

אם תוך כדי כתיבת הודעה (נגיד זו פה למעלה: "כלים ופולחן") נכנסת הבוסית למשרד ומפטרת אותו? טוב, אז הדבר הראשון שהחבר הנ"ל עשה, אחרי שהבוסית הלכה, זה לסיים לכתוב את ההודעה ולשלוח אותה. מוזר.
 
../images/Emo5.gif../images/Emo7.gifאתה רציני?

כי אם כן, אולי עדיף להמליץ לחברי הפורום לא לגלוש מהעבודה...
 
מה ההבדל אם הפרקטיקה היא אותו?

אתה טוען שטקסים הם רק כלי, כשלעצמם אין בהם קדושה. אבל את הטקסים האלה מקיימים באדיקות של שמירת מצוות, לא? אז מה ההבדל העקרוני, אם בפועל הפרקטיקה של קיום הטקסים היא כזו של קיום מצוות או קדושה?
 

orii

New member
בלבול בבל

דלית, אין (כמעט) קשר בין הקפדה על כללים של משהו לבין קדושה. אכן, בטקסים של קדושה יש הקפדה על כללים אולם הקפדה על כללים יש גם בהמון דרכים שבינם לבין קדושה אין כלום, למשל, בעבודות (ובמסוימות במיוחד), בניסוי מדעי, בכור אטומי- אז זו עבודת קודש???. הכוונה וההקשר של "הטקסים" הם הנותנים להם את המשמעות והיא שונה לחלוטין. וגם מהצד השני, הקשר הדתי בין קליגרפיה לבין שמירה על מצוות הוא רופף עד מעליב, לדעתי, מבחינתו של יהודי דתי.
 
מהי דת?

שאלה רצינית לחלוטין, לשם שינוי. כיצד את מגדיר דת? לפחות לפי שתי הגדרות שאני מכיר, זן בודהיזם הינו צורה של דת, ולפי הגדרה אחרת טקסים הם הבסיס לדת. לא אמונה.
 

orii

New member
מהי דת?

טוב, אני לא חושב שיש משמעות להגדרה אחת לדת. אני חושב של"דתות" המערביות יהדות-נצרות איסלם יש מאפיינים אחרים מה"דתות" המזרחיות בודהיזם-אינדואיזם-דאוזים-פולחן האבות... מה שאומר בעיני שאנו מדברים לפחות על שני מושגים שונים. בכל אופן, אני חושב שיש לפחות 2 מרכיבים משותפים, חיוניים אך לא מספיקים, ממה שמנסים להכניס תחת המושג דת: טקסים ואמונה. אני חושב שטקס (שלרוב מאופיין בין השאר ע"י הקפדה על הביצוע שלו) לא חייב להיות דתי. יש טקסים שאין בינם לבין דת או אומונה כלום. בהתיחסות היותר ענינית שלי לגבי הקשר בין היחס לחרב והזן התיחסתי לגישה, כמו שאני תופס אותה, בזן שהיא אנטי קידוש של טקס או חפץ או כל דבר... בהמשך, השוותי את הקדושה של טקס תה לקדושה כפי שהיא נתפסת ע"י דת היהודית או למשפחה המערבית של דתות שלגביהם ומבחינה זו המרחק רב.
 
למעלה