מה זאת אהבה? ../images/Emo23.gif
כשאנחנו בטן של אמא, עוד לפני שאנחנו מודעים לעצמנו, אנחנו חיים במין גן עדן שכזה: העולם שלנו כולל רק את עצמנו, טוב לנו, כל הצרכים שלנו מסופקים- הכל בסדר. הטראומה מתחילה כאשר אנחנו נולדים! לאט לאט אנחנו מתחילים לדעת שיש טוב ויש רע, אנחנו נכווים המון ונפגעים (בעיקר מהחינוך של ההורים) וכל זאת בדרך למציאת "מי אנחנו". ככל שההורים שלנו יותר דפוקים- ככה זה יותר קשה. אנחנו מפנימים "אמיתות" לא נכונות שגורמות לנו לחולשות מאד קשות, לפחדים וחרדות. אבל מה יכול לשנות זאת? כמובן- אהבה! אהבה מרפאת פחד, ולא משנה מה כולם אומרים. אנחנו מחפשים מישהו שיאהב אותנו כפי שאנחנו, עם כל ה"דפיקויות" האלו באישיות. (הכוונה לא לאהבה רומנטית, כי אם אהבה אהבה- אמיתית). אנחנו מחפשים את ה"ריפוי" מכל מה שלא טוב בעצמנו, והריפוי הזה מגיע ע"י תיקון. סביר להניח שאם היתה לנו אמא שתלטנית וזה פגע בנו- נתחבר לחבר שתלטן. אם יש לנו חוסר ביטחון לגבי המיניות שלנו- נתחבר למישהו מיני- וכל זאת על מנת לקבל את ה"ריפוי" הזה של האהבה "למרות הכל". אוקיי... זאת התחלת התיאוריה שאני חושב עליה בימים האחרונים... ועכשיו יש לי שאלה לכל מי שהיה לו בן זוג למשך תקופה ארוכה (אני לא יודע אם יש כאן כאלה). כדי לבסס את התיאוריה, עלי לדעת לגבי אקסים: מה משך אותכם אליהם מלכתחילה? (זאת השאלה הראשונה) 2. למה נפרדתם?? לפי כיוון המחשבה שלי, שתי התשובות צריכות להיות פחות או יותר זהות, כיוון שפרידה היא בעצם חוסר התמודדות עם "התיקון". נשמע מטורף??
כשאנחנו בטן של אמא, עוד לפני שאנחנו מודעים לעצמנו, אנחנו חיים במין גן עדן שכזה: העולם שלנו כולל רק את עצמנו, טוב לנו, כל הצרכים שלנו מסופקים- הכל בסדר. הטראומה מתחילה כאשר אנחנו נולדים! לאט לאט אנחנו מתחילים לדעת שיש טוב ויש רע, אנחנו נכווים המון ונפגעים (בעיקר מהחינוך של ההורים) וכל זאת בדרך למציאת "מי אנחנו". ככל שההורים שלנו יותר דפוקים- ככה זה יותר קשה. אנחנו מפנימים "אמיתות" לא נכונות שגורמות לנו לחולשות מאד קשות, לפחדים וחרדות. אבל מה יכול לשנות זאת? כמובן- אהבה! אהבה מרפאת פחד, ולא משנה מה כולם אומרים. אנחנו מחפשים מישהו שיאהב אותנו כפי שאנחנו, עם כל ה"דפיקויות" האלו באישיות. (הכוונה לא לאהבה רומנטית, כי אם אהבה אהבה- אמיתית). אנחנו מחפשים את ה"ריפוי" מכל מה שלא טוב בעצמנו, והריפוי הזה מגיע ע"י תיקון. סביר להניח שאם היתה לנו אמא שתלטנית וזה פגע בנו- נתחבר לחבר שתלטן. אם יש לנו חוסר ביטחון לגבי המיניות שלנו- נתחבר למישהו מיני- וכל זאת על מנת לקבל את ה"ריפוי" הזה של האהבה "למרות הכל". אוקיי... זאת התחלת התיאוריה שאני חושב עליה בימים האחרונים... ועכשיו יש לי שאלה לכל מי שהיה לו בן זוג למשך תקופה ארוכה (אני לא יודע אם יש כאן כאלה). כדי לבסס את התיאוריה, עלי לדעת לגבי אקסים: מה משך אותכם אליהם מלכתחילה? (זאת השאלה הראשונה) 2. למה נפרדתם?? לפי כיוון המחשבה שלי, שתי התשובות צריכות להיות פחות או יותר זהות, כיוון שפרידה היא בעצם חוסר התמודדות עם "התיקון". נשמע מטורף??
