מה התפקיד של זו

[galitt1977]

מה התפקיד של זו

יש לי בעיה עליי לנתח את המשפט - זו היתה חברה טובה - מה הניתוח של כל המשפט???

 

[Turgs]

כאן:

משפט פשוט: חברה= נשוא זו= נושא הייתה= אוגד טובה= מושא

 

[חוכא האִטלולי]

לדעתי, כך:

זו - נושא הייתה - אוגד חברה - נשוא טובה - לוואי. הניתוח מבוסס על כך, שמשפט זה הנו שווה ערך ושווה תבנית למשפט: "היא הייתה חברה טובה", שבו הניתוח הנו פשוט וחד משמעי: היא - נושא, הייתה - אוגד וכן הלאה.

 

[Turgs]

לפי מה שכתבת יש לך טעות.

המילה חברה היא מתקשרת אל הנשוא. מה שמתקשר אל הנשוא הינו מושא או תיאור כלשהו. ובמקרה הזה את שואלת איזו חברה? --> חברה טובה. ולכן: טובה= מושא.

 

[חוכא האִטלולי]

דבריך היו נכונים לו הנשוא היה נשוא

פועלי. למשל, 'חברתי מתנהגת היטב'. כאן חלק המשפט הקשור לנשוא **הפועלי** *מתנהגת" הוא אכן תיאור פועל (במקרה זה, תיאור אופן). או במשפט (הפועלי גם כן) 'חברתי זרקה את הכדור' החלק הקשור לנשוא **הפועלי** 'את הכדור' הוא אכן מושא. אולם במשפט בעל נשוא **שמני** כמו: 'הילדה של השכנים היא תלמידה מצטיינת', המילה "מצטיינת" הקשורה לנשוא, תלמידה (שהיא שם תואר) הינה **לוואי**.

 

[Turgs]

אני עדיין חושב שזה מושא...

אם עוד מישהו בעל דעה כלשהי יוכל לכתוב מה הוא חושב יהיה לי יותר קל להבין...

 

[Turgs]

וואי איזו טעות! הסבר:

הלכתי לבדוק שוב... וחבל שלא בדקתי לפני ששלחתי את התגובות. התבלבלתי בין המושא ללוואי, שאת הלוואי מזהים בדרך שאילה איזה ואיזו ולא המושא.

 

[גנגי]

חוכא כמובן צדק בדבריו -

החלוקה היא למשלימי פועל או שם, ועל כן משפט שמני יכלול, מלבד נושא ונשוא, לוואים בלבד.

 

[uriozmor]

קמט

החלוקה היא באמת למשלימי פועל או שם, אבל במשפט שמני אפשר למצוא גם תיאורים (בעיקר תיאורי משפט, אבל לא רק) ומושאים. הרי במשפט שמני יכולות לבוא צורת שם פועל או צורת בינוני פועלית, ולאלה מתקשרים מושאים ותיאורים.

 

[חוכא האִטלולי]

הב נא דוגמה.

 

[uriozmor]

למשל

במשפטים הבאים יש מושאים (מסומנים בכוכביות): איני אוהב *את אבשלום קור*. כיף *לנו* לעשן *סמים*. יש *לי* גזים. התכנית היא להעביר *את הכסף*. נבצר *ממני* להתחתן *אתך*. במשפטים הבאים יש תיאורים (מסומנים בבננות. סתם, בכוכביות גם): *בקיץ* הימים ארוכים. המורים אינם מסוגלים לדבר *בלחש*. כדאי לבדוק את הראייה *מדי פעם*.

 

[גנגי]

המשפט הראשון

אינו נכלל בהגדרה "משפט שמני": "אוהב" הוא פועל לכל דבר, בזמן הווה, ולא צורת-בינוני-שמנית כמו ב"האוהבים האוהבים את האביב". לא כל צורה בבינוני היא שמנית. זה תלוי בהקשר התחבירי. גם "נבצר ממני" משמש כפועל ולא כשם, ולכן שתיים מהדוגמות שנתת אינן מתאימות. באותו אופן גם לא נוכל להתייחס למשפט "המורים אינם מסוגלים לדבר *בלחש" כאל משפט שמני. "אינם מסוגלים" זה שם?! ממתי? ואגב, גם למשפטים שמכילים שם פועל, למרות שזה לא פועל טהור, לא נהוג להתייחס כאל משפטים שמניים לצורך ניתוח. שם פועל במקרים שהדגמת משמש כפועל או כשם פעולה לצורך התאמת-מַשלים.

 

[uriozmor]

משפט שמני

אני רואה במשפט שמני (וכך גם מלמדים בבתי הספר) משפט שנשואו אינו פועל מפורש, ובכלל זה שמות-תואר, צורות בינוני (גם פועליות), שמות-פועל ואפילו פרדיקטים מובקים כמו "יש" וחג"מים (למשל "נבצר", שאינו מתפקד כפועל במשפט שנתתי). אני מודע כמובן להבדלים בין משפטים כמו "הבנים בניי", שגם בהם, אגב, נוכל למצוא לפחות תיאורים, לבין משפטים "פחות שמניים", אבל לצורך הדיון כאן, ובוודאי לצורך ניתוח של בית ספר, דבריי יפים.

 

[or99]

אם אני זוכר נכון, למדתי בתיכון...

שאת המשפט "זאת פרה": פרה - נושא זאת - נשוא אני טועה?

 

[גנגי]

ההיפך.

זאת - נושא, פרה - נשוא. הפרדיקט (=החידוש) הוא הפרה, לא ה"זאת", והפרדיקט יקבל את תפקיד הנשוא במשפט מעין זה. אגב, לרוב זה עניין שרירותי בלבד - במשפט מעין זה המילה הראשונה תהיה הנושא והשנייה הנשוא.

 

[רן88]

אותנו לימדו להוסיף אוגד במצבים כאלה

ואז ניתן לדעת בביטחון. "זאת (היא) הפרה" ולכן "הפרה" היא הנשוא ו-"זאת" היא הנושא.

 

[גנגי]

נו, ומה אמרתי?

הראשון נושא, והשני נשוא.

 

[רן88]

ההודעה שלי לא באה לשלול את דברייך

אלא להראות דרך אחרת להגיע לאותה תשובה.