מה השריטה שלך?
שלום לכולכם, השתחררתי במהלך החודש האחרון מצה"ל והחלטתי לקפוץ לביקור.
ואת ההודעה הראשונה שלי אני רוצה להקדיש לנושא – 'מה השריטה שלך?' אחרי דין ודברים עם החיילים היקרים עמם שרתתי, הגענו למסקנה הבאה: כל חייל בצה"ל, לא משנה אם היה קרבי או ג'ובניק, צנחן או גולנצ'יק, חוגר או קצין או שמא נגד – כל אחד ואחד מאתנו השתחרר מצה"ל עם שריטה מסוימת. משהו שהשתנה בו במהלך השירות הצבאי (לאו דווקא לחובה) ולא יחזור להיות כשהיה. או שכן יחזור להיות כשהיה אבל רק במחיר של פגישות מרובות עם פסיכולוג. אני אהיה הוגנת ואתחיל עם עצמי – השירות הצבאי הפך אותי לאדישה כלפי אנשים, ואני אסביר. את שירותי העברתי במקום שנדמה והיה למרכז הצביעות ותקיעות הסכינים בגב בצה"ל (היו אמנם גם כמה חבר'ה נחמדים), הלכלוכים והריכולים הגיעו לשיאים חדשים ולעתים אנשים בני 20 התנהגו כמו שתי ילדות בכיתה א' שנמצאות בברוגז כי מישהי מהן היתה בהפסקה הגדולה עם ילדה אחרת. לפני השירות הצבאי הייתי סופר-רגישה. נפגעת מכל שטות. כשהגעתי ליחידה שלי לשעבר היה לי די קשה בהתחלה להתמודד עם מה שהלך שם. איכשהו, עם הזמן, פיתחתי עור של פיל. היום הגעתי למצב שאני לא שמה זין על מה שאנשים חושבים או אומרים עלי , לא מופיעה שום התכווצות בבטן או תחושה רעה. יש שיגידו שזה דווקא דבר מאוד טוב, אבל נדמה לי שאצלי זה כבר יותר מדי קיצוני. טוב, את שלי עשיתי ושיתפתי. אז מה השריטה שלכם?
שלום לכולכם, השתחררתי במהלך החודש האחרון מצה"ל והחלטתי לקפוץ לביקור.
בכיף היייתי חוזרת עד אוק' לכמה חודשי קבע חחח
