על שקרים בשידוכין...
אפתח בסיפור: לפני כשנה הציעו לבחורה מאוד טובה ואיכותית בחור נחמד וטוב משום מה בבירורים לא עלה עניין מסויים שהתגלה מייד בתחילת הפגישה - הבחור מגמגם... נוראה מגמגם... הבחורה מייד חשבה: הוא באמת מסכן, אבל לא אתחתן עם אחד כזה לא חסר לי כלום, אני מוכשרת ויפה וכו' אבל אני כבר פה אז בוא נעביר פגישה נחמד והנה היא רואה שדווקא נחמד עם הבחור ויש לו מה לומר (אמנם לאט...) וזה ממשיך לפגישה שניה וכו' והם התחתנו הרבה פעמים אנחנו עשויים לדחות הצעה בגלל נתון מסויים אבל אם לא נדע אותו ונכיר את הבחור (או הבחורה) ורק אחר כך נדע נסכים להתרצות בדיעבד בחורה שיש לה פגם גנטי שגורם לבעיות שמיעה קשות קיבלה פסק מהרב קנייבסקי שהיא יכולה לספר את זה לבחור רק בפגישה שלישית ואילך. גם לגבי גיל או דברים דומים יש הוראות של רבנים שמותר להסתיר ולספר רק בפגישה 3 כי לפעמים אנשים מתרצים בדיעבד לא אכנס לסוגיה ההלכתית כל אחד ישעה כדעת רבותיו אבל שיהיה ברור זה פסק הלכה ברור שמותר לשקר יתירה מזאת ראיתי בספר שירין ורחשין ויש שם בסוף נספח בענייני שידוכין (עמ' שנז): "אין שידוך בלי שקר, וידוע מה שכתוב באיגרת התניא שיש הכרח לומר שקר בשידוכין, כי הקליפות והחיצונים מתגברים למנוע הזיווג מלצאת אל הפועל, ורק ע"י שמשנים בדיבורים - מטעים אותם והם משתתקין" מענין לציין את דברי הט"ז בעניין מה שאמרו חז"ל, שכאשר מספידין מישהו מותר להוסיף טיפה מן האמת ושאל הט"ז: רגע, אם זה שקר למה מותר קצת? והשיב: לפעמים אדם יש לו מעלות שאנשים לא יודעים ולפעמים אם היה עושה עוד מאמץ היה מגיע ליותר, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אז מותר להוסיף מעט וזה נכון לכל דבר, לא רק להספק, וממילא גם בשידוכין אבל הכל בסדר אל תדאגו כל אחד יתחתן עם מי שהקב"ה סידר לו וגם אם הוא יברר אחרי הבחורה עד רמה של תחקיר שב"כ הקב"ה ישלח לו את מי שצריך לכן, אני אישית אף פעם לא מברר כלום לא מברר והקב"ה יעשה הטוב בעיניו...