מה הסיבה?

[חופית121]

מה הסיבה?../images/Emo10.gif

היי ולילה טוב, אני כותבת פה עכשיו גם כי אני רוצה אבל גם והכי חשוב בגלל שאין לי פשוט מהלעשות חוץ מאשר לכתוב פה כרגע... אני אספר בקצאה מה מציק לי ומאוד תעזור לי חוות דעתכם. אז ככה, אני לא מוצאת עבודה כבר בערך שנתיים וחצי, פה ושם עבדתי בעבודות זמניות אבל בשנה האחרונה הפסקתי גם עם זה, הדבר החיובי היחדי שקרה זה שהתחתנתי השנה. אני נשואה כבר 3 חודשים. אני בת 28, בהתחלה הייתי באופוריה מתמשכת אחרי הנישואים כי בסך הכל התחתנתי עם בן אדם מדהים שאני אוהבת ויש בינינו אהבה חזקה. אלא שהבעיה היא לא זה, אלא הבעיה היא שאני כל היום בבית כי אני לא עובדת, בעלי עובד וחוזר הביתה די מאוחר, ואני כל היום לבד בבית, וגם מרוב שאני בבית כל היום אין לי חשק אפילו לראות חברות או לצאת החוצה סתם לקניון או לבקר את המשפחה, עכשיו למשל - אני בבית מאז ראש השנה כאילו בחג היינו אצל ההורים ומאז שחזרנו לא יצאתי מהבית (תבינו שאני אפילו לא יודעת כמהימים עברו כי לא ספרתי או כי אולי גם איבדתי תחושת זמן..) בעלי מעודד אותי לצאת לטייל וגם כל הזצן מציע לצאת בערבים כשהוא חוזר אבל אני מרגישה שכאילו איבדתי את ההתחברות לחיים, שכאילו מרוב שאני בבית כבר אין לי כוח לצאת החוצה.. לא יודעת מה זה התחושה הזאת... ומה שמפריע לי זה ש- כשגרתי עם ההורים כשהייתי מובטלת והרגשתי חרא עם אצמי, חשבתי שזה בגלל שאני גרה עם ההורים והם מנג'סים לי, והנה עכשיו אני גרה בבית משלי ושוב חרא לי... - אז איפה הבעיה בעצם???? לחפש עבודה כבר אין לי כוחות, נמאס לי ללכת לראיונות ולא למצוא, פשוט נמאס!! אז אני כבר לאמ חפשת עבודה!! אבל מאיפה ההרגשה המגעילה הזאת הגיעה פתאום?????????? אני אפילו לא מסתרקת בבוקר כבר וכל היום לבושה בסמרטוטים... מישהו חווה דבר כזה??? מה אפשר לעשות??? האם יש לי בעיה???? תודה

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה חופית../images/Emo20.gif

היו לי תקופות ארוכות ללא תעסוקה וזה באמת נורא. חוסר עשייה ומסגרת בשבילי זה ממש סיוט. אני מציעה לך למצוא מחדש את המוטיבציה שלך, ומעבר לראיונות עבודה - שזה הכרחי ואין ברירה אלא להמשיך עם זה, אולי למצוא בינתיים מסגרת של התנדבות במשהו, או קורס שמעניין אותך (אם אפשרי כלכלית) - כדי שיהיה משהו לקום בשבילו בבוקר - בכל בוקר. מה גם שזה ייתן לך מוטיבציה מחודשת לדאוג לעצמך ולטפח את עצמך, לדבר עם עוד אנשים חוץ מהבעל וכו'.

 

[אני שירה]

מסכימה עם להבה.. ../images/Emo13.gif

 

[לביאה בפעולה]

שלום

מה שאת מתארת הוא מצב של דיכאון. אין לך חשק לצאת מהבית, את לא מסתרקת, אין לך חשק לחפש עבודה. אני מציאה לך לגשת לרופא המישפחה ולספר לו. יכל להיות שהוא יפנה אותך ליעוץ או שהוא בעצמו יתן לך כדור. את חייבת לטפל בתופעה וחייבת להעזר ברופאים המתאימים. כי זה לא יעלם לבד ללא טיפול מתאים.

 

[opalit]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

אני לא רוצה לנחש אבל אני גם נוטה לכיוון של "דאון" במצב רוח, אולי דיכאון. כדאי לך לטפל בזה,ע"י טיפול מקצועי/ רפואי. או שתחליטי בשביל עצמך שאת יוצאת ועושה, מטיילת, מוצאת מסגרת וכו' חבל שאת מרגישה ככה.

 

[שובטמה]

הצעה למה הסיבה,,,,,,

כל תחושה שעולה אצלך מקורה אצלך. מה שאני מציע זה להמשיך לחפש ולמצוא בסוף עבודה וזה מה שיצליח להוציא אןתך מהמעגל שבו את נמצאת. מי יתן וכל בני האדם יהיו מאושרים.

 

[reedgreenwhait]

בטח...

אני חוויתי משהו דומה... לשבת בבית, לא לדעת מה התאריך... אצלי זה קורה כל חופש, אני יושבת בחדר ולא רוצה לצאת. אבל אני שומרת על שיגרה יומית הכוללת מחשב ולמידה, פעילות גופנית לפי קלטות, אכילה, הכל לפי זמנים קבועים. אני יודעת שלי בעיות לא חסרות, לא יודעת לגבייך, לפחות את מתקשרת עם בעלך. אם את חשה שאת חייבת להוציא את עצמך מהבית, אז תכריחי את עצמך לצאת, תתרגלי ליצאיות מחדש...

 

[reedgreenwhait]

וואלה אי סירוק ואי חפיפת שיער

חוסכות זמן

 

[אני שירה]

הסיבה פשוט טמונה בסיפור שלך..

ככה זה כשלא יוצאים לעבוד!, מאבדים את חוש הזמן, מרגישים נוח מדי בבית כדי להסתובב ימים שלמים עם אותם בגדים, בסופו של דבר מגיעים לחרדות ודכאון. (זה מה שלי קרה). השמרי לך! אם את צריכה חופש - תכנני לך חופשה שתרגישי אחריה טוב, משוחררת ומחודשת, ואחרי כן תמשיכי לחפש עבודה, או ללמוד משהו שיועיל למציאת עבודה. קחי את עצמך בידיים. אחרת טוב לא יצא מכך - ממש מנסיון אני אומרת, מכל הלב.