מה הסיבה לחיות?
יש נקודה שאני לא מבין בגישה האתאיסטית. מצד אחד אתם מביעים נחרצות עמוקה נגד עשיית דברים "סתם", דברים בשם "כח נעלם", או המצאה אנושית לא הגיונית. מצד שני, אתם מתאמצים להשאר בחיים - מתאמצים לקיים תופעה מקרית לגמרי. לומדים ועובדים שנים על גבי שנים כדי לשפר תופעה רנדומלית לא חשובה ביקום. מרגע שאדם מכיר בחוסר סיבה לקיומו, מה (חוץ מיצר הקיום האינסטנקטיבי) גורם לו להמשיך לקיים את הדבר חסר הסיבה (ומכאן גם חסר חשיבות)?
יש נקודה שאני לא מבין בגישה האתאיסטית. מצד אחד אתם מביעים נחרצות עמוקה נגד עשיית דברים "סתם", דברים בשם "כח נעלם", או המצאה אנושית לא הגיונית. מצד שני, אתם מתאמצים להשאר בחיים - מתאמצים לקיים תופעה מקרית לגמרי. לומדים ועובדים שנים על גבי שנים כדי לשפר תופעה רנדומלית לא חשובה ביקום. מרגע שאדם מכיר בחוסר סיבה לקיומו, מה (חוץ מיצר הקיום האינסטנקטיבי) גורם לו להמשיך לקיים את הדבר חסר הסיבה (ומכאן גם חסר חשיבות)?