או קי אני אכנס לויכוח הפילוסופי משו
הזה... יעלי, אני מסכים איתך שהכאב והצער בהחלט מבגרים ומחכימים, אבל בחיים אסור לתת לזה להשתלט עלייך. הכל עובר בסופו של דבר, הזמן מרפא הכל. וחוצמזה שיש מקרים שעדיף לחייך ולא להראות שאתה עצוב כי לפעמים, פשוט עדיף ככה, יש אנשים שאני בחיים לא אתן להם לראות אותי בוכה, אבל זה אנשים נורא מיוחדים ושנואים בעיקר. וחוצמזה שהחיוך יעביר את הכאב יותר מהר. תעשי ניסוי קטן, פעם הבאה שאת נתקעת עם האצבע הקטנה בפינה של הקיר או משו בסגנון וזה שיא הכאב, תנסי לחייך לצחוק, תראי באיזה מהירות תשכחי מההכאב... בדקתי את זה וזה לא רק עובד עלי ככה, גם כשחבר שלי נכנס בדלת זכוכית ודם זרם ממנו כמו מים מברז ספרתי לו בדיחה או שתיים והוא קצת שכח שהוא מחכה לאמבולנס שיקח אותו למיון
חוצמזה, לסיום, מורה פעם ביסודי שאלה אותי למה צחקתי עליה, אז אמרתי לה שזה לצחוק או לבכות.... ואני תמיד מעדיף לצחוק... זו השורה התחתונה שלי בעצם, אם זה לצחוק או לבכות, לרוב עדיף לצחוק...