מה הייתם עושים?

[שרק 2005]

מה הייתם עושים?

הי לכולם, גילעד התחיל גן משולב בספטמבר ונראה שהולך ממש יפה חוץ מ דבר אחד שמטריד אותי, הילדים כל הזמן לוקחים לו את הצעצועים אז הגננות המשלבות אומרות לו להגיד זה היה שלי או תחזיר לי והוא לא עושה את זה ונכנס להתקפי בכי קשים ותיסכול. ממש כואב לי עליו כל יום מספרים לי על מקרה כזה. האם לדעתכם זה נכון להתמודד ככה או שהן אמורות לתווך? כשאני נתקלת במצב כזה אני לוקחת אותו ומדברת בשמו ואמרת לו מה הוא צריך לאמר במצב כזה. יש לו את היכולת לדבר אבל לדעתי זה תהליך. מה דעתכם?

 

[סגל גדעון]

שילוב כשמו כן הוא

ההדרכה המכוונת של הילד לגבי צורת ההתבטאות הינה נכונה ועשויה להועיל יותר מאשר נסיונות תיווך , אנו מנסים להעניק לילד קישורים חברתים והדרך הנכונה הינה פניה לילדים בעזרת השפה , קשה לראות את זה אבל אני מקווה שניתן להבין את התהליך ,המלצתי היא להמשיך ולהדריך את הילד , התיסכול בשלב זה הינו בריא ומעודד שינוי.חג שמח ובהצלחה!גדעון

 

[זהב טהור1]

לשנן עם הילד גם בבית

לשנן עם הילד את המילים בבית, ולעודד את הסייעת לתת לו את הבטחון לעמוד על שלו. אני זוכרת את זה כשהבת שלי היתה בגן וזה באמת כואב. אני זוכרת שהייתי מגיעה לגן בימי שישי כדי לתווך את הבת שלי והייתי בכוונה, אומרת לה, להביא איזה צבע משולחן אחר ששם יושבים ילדים אחרים, מהפחד היא היתה מסתובבת סביב השולחן האחר ולא מעזה לבקש, והיתה חוזרת לשולחן שלה ושוב היינו שננים יחד את המילים (הפשוטות לכאורה) הנכונות ("אפשר להשאיל את הצבע הצהוב?" או "אני צריכה צבע צהוב") וכלום לא היה עוזר, אבל עוד דוגמא, ועוד שינון ועוד שינון ועוד הועיל בסוף. ואחר כך גם ללמוד לא לוותר כשלוקחים לה את הצעצוע שלה ולעמוד על שלה... כן זה דורש שינון רב. זו עבודה לא פשוטה אבל זה נקרא "תיווך".

 

[עמליה עמית]

טוב, אז אני מתכוונת לחלוק

על דברי קודמי... כן, צריך ללמד אותו להתמודד ולהגיד את מה שצריך, אבל... הילד לא נמצא במצב שהוא מסוגל להתמודד עם זה, לדעתי, זה גדול עליו ומאוד. ולכן, אני הייתי אומרת לו מה צריך לעשות, בנוסף, תפקיד המשלבת הוא להיות לו לפה, (זוכרת את משה ואהרון?) כלומר, במקומות שקשה, לעזור לו בהתמודדות, לעשות את מה שילד רגיל היה עושה כשחוטפים לו צעצוע. שהילד ירגיש שמגינים עליו, ושזה בסדר לכעוס על הילד הזה. אני הייתי לוקחת את הצעצוע בחזרה מאותו מהילד החוטף, ואומרת לגילעד שהילד שלקח את הצעצוע, לא יודע את הכללים, ושצריך להגיד לו את זה, אולי הוא ילמד לפעם הבאה. דבר נוסף... וזה הדבר שבעיני הכי חשוב בשילוב, זו העבודה בבית, לעשות סימולציה על מה שקרה בגן, פעם אחת גילעד יהיה גילעד, ובפעם השניה, גילעד היה הילד האחר. עוד רעיון: לנתח את הסיטואציה, לצייר את הסיטואציה בחלקים: 1. גילעד משחק בצעצוע, (ריבוע עם ציור) 2. ילד אחר בא ורצה לשחק בצעצוע. 3.איך גילעד הגיב... 4.הילד האחר חטף לו את הצעצוע... 5. מה גילעד עשה? הציורים לא צריכים להיות יפים, פשוט בכמה קווים לתאר. ואז לסיים אחרת... 1.גילעד משחק בצעצוע 2.ילד אחר בא ורצה לשחק בצעצוע 3.גילעד לא הסכים 4. הילד חטף מגילעד את הצעצוע. 5.גילעד הלך לילד וחטף ממנו את הצעצוע בחזרה. 6. כל הכבוד גילעד. מה דעתך? עמליה

 

[שרק 2005]

הי עמליה,

באמת רעיון נהדר אני אנסה ואעדכן. אני מתחברת מאוד לדברים שלך כי אין לו עדיין את הכלים להתמודד לבד ואולי אם יראה איך הגננת נוהגת במקומו יחכה אותה לאחר כמה סיטואציות דומות. זה נורא קשה לראות אותו כ"כ מתוסכל.

 

[עמליה עמית]

לא הבנתי, אין לו תמיכה אמיתית...

רק גננת וסייעת לכל ילדי הגן? אם זה ככה, אז אני מבינה למה זה קורה...

 

[שרק 2005]

זה גן שמשלב

חמישה PDD עם עוד 20 ילדים רגילים כשלרגילים יש סייעת וגננת ולPDD יש גננת חינוך מיוחד ובת שירות.

 

[עמליה עמית]

אז איך הם לא יודעים כיצד לטפל בו?

אולי יש מעט מדי צוות, לחבורת ה-פדד? ניראה לי די בעייתי.

 

[גאמי]

שרק כל מילה שלך זהב!

לפי מה שאת כותבת נראה שאת כבר יודעת את התשובה בגוף השאלה שלך. ודאי שאלה המקומות לתיווך ולא להגיד לילד כל כך צעיר שעמוד על שלו, גם ילדים ללא קושי חברתי מתקשים במקומות האלה, גם אתה שלוקחים לו את הצעצועים אינם מסוגלים מפאת גילם הצעיר להיות אמפטים, הם עדיין בשלב אגוצנטרי לחלוטין. זה המקום בו הצוות צריך להכנס לכוננות תיווך אם לא שם אז איפה? שנה טובה גלית

 

[שרק 2005]

תודה גלית גם לך שנה טובה!!!

ותודה על התמיכה.