מה הייתם עושים???

[dana2909]

מה הייתם עושים???

מה הייתם עושים אם יום אחד היו נכנסים אליכם לחדר שלכם בעבודה שני אנשים, ובלי להתייחס לנוכחותכם מתחילים לתכנן תיכנונים. ואם הייתם שואלים במה מדובר היו עונים.. "אה.. יכול להיות שאני עובר לחדר הזה"... מה הייתם עושים אם יום לפני יציאה ארוכה לחופש מאולץ (לא שאלו אתכם, זה לא נוח לכם, אבל מכריחים אתכם לצאת לחופש) היה איש התחזוקה זורק לעברכם 2 ארגזים ואומר.. תארזו. מה הייתם עושים אם כשהייתם נכנסים למנכ"ל לשאול לפשר העניין הוא היה מבטל את כל הסיפור ואומר שהוא עוד לא ראה את התוכניות ולא אישר שום דבר, וכשתגידו לו שכל החדר כבר ארוז, יענה בתגובה..."טוב , נו" מה הייתם עושים אם לאחר החופשה הארוכה והמאולצת הגעתם למשרד ולא ידעתם לאן ללכת..וכשגיליתם שאכן כל חפצכם הועברו, לא בדיוק השאירו לכם מפתח לחדר החדש.. ואתם יושבים ומחכים כמו עניים בפתח שאיש התחזוקה יגיע (שעה וחצי אחרי שהגעתם בבוקר), ואז הייתם מקבלים שחור בעיניים.. שהעבירו אתכם לחדר קטן, חסר חלונות של 2 מטר על שני מטר.. מה הייתם עושים, אם למרות שזה נשמע מפונק קצת ראיתם בזה בכל זאת פגיעה והרעת תנאים בעבודה, ומעל לכל, אף אחד לא טרח לבוא ולהגיד לכם שמעבירים אתכם חדר.. ונתנו לכם להרגיש כמו חיילים במשחק שחמט.. ומה הייתם עושים אם במשך שנה אתם מחפשים עבודה אחרת ולא מוצאים...

 

[בוביץ]

מקווים לטוב....

ובכן ללכת למצוא עבודה אחרת זה קשה אבל אולי בכל זאת אולי תמצאי. את יועדת אולי לפחות אם תנסי קצת לעצב את החדר יהיה בו יותר נעים.. אפשר לדבר עם מנהל העבודה (לא בכעס אלא בנעימות) ולנסות אולי להשיג משרד אחר. או לבקש ממנו אולי תקציב לשיפוץ החדר? או פשוט לנסות להסתדר בחדר הזה ובינתיים אולי גם למצוא עבודה אחרת..

 

[dana2909]

אין עם מי לדבר

וכשניסיתי לדבר עם מישהו - המנכ"ל, שאמור לדעת מה קורה סביבו (אמור..) הוא נתן לי את ההרגשה שהכל דיבורים, ולא יעשו שום מעשה, בטח שלא בלי לשתף אותי. חיפוש עבודה אחרת לא מפסיק, ואת החדר עכשיו הם נאלצו לשפץ שוב, כי לא הסכמתי לשבת בו, ועכשיו יש כמה אנשים שלא מתים עלי...

 

[עמית ירון]

אומרים "אין שכל - אין דאגות"

האמת חוץ מהחופש המאולץ כבר עברתי הכל בעבודה ולא היה נורא כי עוד לא קם המניאק שיעצור את הזמן (למרות זאת אני מחפש את כפתור ה-Fast Forward האישי שלי). חופשה מאולצת הייתי כנראה מנצל לעשות קצת כיף, אני מעדיף אותה על פני שעות נוספות מאולצות + עבודה מאולצת ביום ששי שאני רגיל שיהיה יום חופש.

 

[dana2909]

אה זהו..

שהבעיה לא היתה שהוציאו אותנו לחופש. אני מוכנה לא להיות פה כמה זמן שהם רוצים (בתשלום כמובן...

), הבעיה היתה שלא רק שלא שאלו אותי מתי לצאת לחופש, כשחזרתי ממנו לא ידעתי לאיזה חדר אני חוזרת.. כלומר לאיזה כוך... בשביל אפקט בית הסוהר, יצא שהחדר שלי הוא היחיד עם סורגים.. מה שנקרא החוויה בעיצומה.

 

[nutmeg]

דנה -

יש פה כמה מסרים שניתן לפרש בעקבות אותה הרעה בתנאי העבודה: 1) משהו קורה שלא מספרים לי 2) לא אכפת להם ממני 3) דוחקים את רגלי 4) אני פחות חשובה וכו' וכו' וכו'. הכל ספקולציות. עד שלא יספרו לך מה קורה לא תדעי. למה המנכ"ל מתנהג כאילו לא בנו שם חדר לא הוציאו אותך לחופשה ולא העבירו אותך - זה עוד לא ברור לי ונשמע תמוה למדי.

 

[אפי היקרה]

הממ.....

מסיפורה הסובייקטיבי של דנה אפשר באמת לנחש שיש פה איזושהיא קונספירציה שרק מתי מעט מודעים אליה ושהתכנון הגדול הוא להעיף אותה לאט לאט. זה באמת יכול להתפרש ככה, אבל השאלה היא האם דנה, האם את פשוט לא מודעת להרבה דברים שאולי קורים בחברה, לשינויים, להחלטות שהתקבלו, לא יודעת - ואולי השינויים לא נעשו רק לגבייך אלא לגבי כל אנשי החברה בכלל - מה שמוציא את העוקץ מהקונספירציה והופך את המצב לפשוט עגום... נכון שאפשר להבין שיש פה התנכלות זדונית ומכוונת - אני מציעה לצאת לכמה שניות מהראש החשדני ופשוט לגשת ולבקש הסבר, הארת עיניים - לא לנעוץ אצבעות מאשימות בפני כל העולם ולצרוח "פלישתים עליי". בהחלט יכול להיות שבגישה רגועה, תוכלי לקבל הסברים ממי שצריך לתת אותם. וזה היה באמת כדי לנסות לראות את המצב באור שונה ממה שהוא נראה.

 

[dana2909]

קונספירציה? אולי

אני יודעת שהועברתי חדר משום שהסמנכ"ל חשק בחדר של זו שלידי, ויחד איתו חייבת לעבור מזכירתו.. והיא עברה לחדר שלי. אז אתן מבינות, אני לא היחידה שהועברה. באשר לחופשה, כל החברה כולה יצאה לחופשה בסוכות, אז שוב, זה לא רק אני. אף אחד לא דיבר, כאילו הם מחביאים משהו. ותיקי הארגון אמרו שהם לא מופתעים וזו הגישה לעובדים מאז ומתמיד וזה מרגיז! וכמובן שמי שיבוא וידבר - יעיפו אותו. כמו שאמרתי, אני מחפשת עבודה כבר שנה, ואין, פשוט אין. אז כולם מורידים את הראש.. מה נעשה?

 

[לאזארוס לונג]

מורידים את הראש וממשיכים לחפש

עבודה אחרת. אין לי דבר אחר להציע מלבד סימפטיה וסולידריות

 

[_alon_]

להביט על חצי הכוס המלאה?

מהקריאה של מה שרשמת אני מתרשם שלא כל כך מפריע לך החדר והחלון אלא יותר: חוסר ההידברות ואכפתיות לעובד בחברה והרגשה שנותנים לך שאת חייל קטן במשחק השחמט של המלכים. זה מופיע בהרבה דברים שרשמת על איך את שומעת על דברים, איך שאת מתארת את התנהגות המנכ"ל, ההרגשה של עני בפתח שתיארת ומשחק השחמט. עצותי לך: 0. לדעתי אין לך פה עילה להרעת תנאים (אבל אני לא משפטן). 1. לא להפוך עולמות ולהראות קטנונית בעניין החדר. 2. לחשוב מה באמת מפריע לך במקום העבודה? האם את מעוניינת להמשיך בו? והאם את מקדישה את מרצך באמת למציאת מקום עבודה חלופי? 3. לנסות להבין את הדינמיקה מאחורי אלו שנותנים לך "להרגיש כמו חייל", מעין דע את האויב

4. תמיד לזכור, לא משנה איך נותנים לך להרגיש, כמה את שווה ולהתרכז בדברים החיובים. אני חייתי בחברה שרק האינטריגות, התיחמונים והשקרים בין האנשים היו יכולים למלא ספרי פסיכולוגיה עבי כרס, כך שאם זה מנחם תדעי שאת לא לבד.

 

[Karios]

המשכורת סבירה ומאפשרת לך לחיות???

אם כן, זה מה שחשוב, כל השאר זה שטויות ומותרות שלא ממש צריכים, במה באמת עוזר חדר יותר גדול לעבוד??? בשום דבר בדיוק, זה עניין של הרגשה, והרגשה טובה את יכולה ליצור לעצמך גם בחדר קטן! בקיצור קחי את זה בקלות, אולי תתאמצי פחות בעבודה, כי זה מה שמגיע לבוס

 

[אפי היקרה]

האמת? זו היתה בהחלט יכולה

להיות תשובה הגיונית, אילולא ידענו כמה נמאסה העבודה על דנה, כמה נמאס לה מהאנשים, כמה היא רוצה לעשות משהו אחר (ולא סגורה על מה), וכמה שלהיות מאושר בעבודה זה חשוב מעבר למשכורת שנכנסת כל חודש לבנק.

 

[shellyland]

עצוב כמה שזה מוכר...

חוץ מרגשות הזדהות עמוקים אין לי מה לתת לך. נשימה ארוכה. רק נשימה ארוכה. ולא להתייאש מחיפוש העבודה!