למעשה לא שאלתי יותר שום שאלה
כמובן שהיא צריכה להחליט. אבל זה בדיוק כמו דוגמת הפטרוזיליה בשיניים ששירה נתנה. לפעמים אנחנו הולכים עם משהו שהוא לא טוב ולפעמים צריך שמישהו יפנה את תשומת ליבנו. ואפילו הייתי במצב מאוד דומה לשלה...
האקס למשל, היינו יחד כמעט שנה והוא לא היה טוב בשבילי. בתוכי ידעתי שזה לא מתאים, אבל עיוורתי את עצמי בטיעוני הגיון, בדיוק כמו שהיא עושה, ומהפחד להיות לבד, הפחד שלא אמצא מישהו מתאים לי כמוהו וכו'. כשהתייעצתי עם חברות שלי (כולל אותה) כולם חייכו אלי חיוכים כוזבים וניסו "ללכת בין הטיפות". אפילו התייעצתי בפורום הזה ולראשונה קיבלתי תשובות שקצת "נתנו לי כאפה" כי זה לא היה אנשים שרק חוששים לא להתערב או לצאת בסדר איתי.
בסוף היינו במצב לא טוב בזוגיות ועדיין נאחזתי בעיוורון מוחלט, אני תמיד הסתכלתי על עצמי כאדם שכלתני בעל מודעות עצמית מאוד גבוהה, בטוחה שברגע שאגיע למצב כזה בחיים, מיד אבין את ההשלכות, מיד אבין את הבחירות.. אז זהו שלא, ככה המשכתי, מתעלמת מהבטן שצועקת דיי כבר תשחררי. ואז אחי התקשר אלי. חד וחלק הוא אמר שהוא חושב שהקשר הזה לא מתאים לי, שמגיע לי משהו יותר טוב, ושאם אבחר להמשיך הוא יתמוך בי במאה אחוז, אבל לא לפני שהוא יגיד לי את הדברים. זה פשוט פיכח אותי לגמרי, עימת אותי עם מה שידעתי כל הזמן מבפנים. סיימתי את הקשר וזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. ואני יודעת שהייתי מגיעה לזה בסוף גם לי בלי הטלפון מאחי, אבל ככל הנראה אחרי עוד תקופה הרבה יותר ארוכה של הרבה כאב, אכזבה וחלילה צעדים דרסטיים (מגורים משותפים, חתונה וכו'). כמובן שכל אלו שחייכו אלי בנימוס לפני כן חשפו היטב את תחושותיהם האמיתיות אחרי שהקשר נסגר, והאמת? חבל שכך. הייתי מעדיפה שחבריי יהיו כנים איתי כל עוד הם רוצים בטובתי... אז מהדוגמא הנ"ל אני יודעת על בשרי שזה יכול לעזור. פשוט היא זאת לא אני אבל אני מבינה את המקום שהיא נמצאת בו, ואני גם יודעת שאנחנו אנשים שונים ולא בהכרח מה שהיה טוב בשבילי (מישהו שייתן לי כאפה חזרה למציאות) טוב גם בשבילה. זאת הסיבה שפניתי לפורום הזה וזאת הסיבה שאני לא מסכימה עם מה שאמרת. בכל מקרה קיבלתי הרבה חומר למחשבה תודה לכל המגיבים!
כמובן שהיא צריכה להחליט. אבל זה בדיוק כמו דוגמת הפטרוזיליה בשיניים ששירה נתנה. לפעמים אנחנו הולכים עם משהו שהוא לא טוב ולפעמים צריך שמישהו יפנה את תשומת ליבנו. ואפילו הייתי במצב מאוד דומה לשלה...
האקס למשל, היינו יחד כמעט שנה והוא לא היה טוב בשבילי. בתוכי ידעתי שזה לא מתאים, אבל עיוורתי את עצמי בטיעוני הגיון, בדיוק כמו שהיא עושה, ומהפחד להיות לבד, הפחד שלא אמצא מישהו מתאים לי כמוהו וכו'. כשהתייעצתי עם חברות שלי (כולל אותה) כולם חייכו אלי חיוכים כוזבים וניסו "ללכת בין הטיפות". אפילו התייעצתי בפורום הזה ולראשונה קיבלתי תשובות שקצת "נתנו לי כאפה" כי זה לא היה אנשים שרק חוששים לא להתערב או לצאת בסדר איתי.
בסוף היינו במצב לא טוב בזוגיות ועדיין נאחזתי בעיוורון מוחלט, אני תמיד הסתכלתי על עצמי כאדם שכלתני בעל מודעות עצמית מאוד גבוהה, בטוחה שברגע שאגיע למצב כזה בחיים, מיד אבין את ההשלכות, מיד אבין את הבחירות.. אז זהו שלא, ככה המשכתי, מתעלמת מהבטן שצועקת דיי כבר תשחררי. ואז אחי התקשר אלי. חד וחלק הוא אמר שהוא חושב שהקשר הזה לא מתאים לי, שמגיע לי משהו יותר טוב, ושאם אבחר להמשיך הוא יתמוך בי במאה אחוז, אבל לא לפני שהוא יגיד לי את הדברים. זה פשוט פיכח אותי לגמרי, עימת אותי עם מה שידעתי כל הזמן מבפנים. סיימתי את הקשר וזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. ואני יודעת שהייתי מגיעה לזה בסוף גם לי בלי הטלפון מאחי, אבל ככל הנראה אחרי עוד תקופה הרבה יותר ארוכה של הרבה כאב, אכזבה וחלילה צעדים דרסטיים (מגורים משותפים, חתונה וכו'). כמובן שכל אלו שחייכו אלי בנימוס לפני כן חשפו היטב את תחושותיהם האמיתיות אחרי שהקשר נסגר, והאמת? חבל שכך. הייתי מעדיפה שחבריי יהיו כנים איתי כל עוד הם רוצים בטובתי... אז מהדוגמא הנ"ל אני יודעת על בשרי שזה יכול לעזור. פשוט היא זאת לא אני אבל אני מבינה את המקום שהיא נמצאת בו, ואני גם יודעת שאנחנו אנשים שונים ולא בהכרח מה שהיה טוב בשבילי (מישהו שייתן לי כאפה חזרה למציאות) טוב גם בשבילה. זאת הסיבה שפניתי לפורום הזה וזאת הסיבה שאני לא מסכימה עם מה שאמרת. בכל מקרה קיבלתי הרבה חומר למחשבה תודה לכל המגיבים!