מה הייתם עושים אילו...

[אמא ל2 נסיכות1]

מה הייתם עושים אילו...

הייתם משקיעים את הנשמה שלכם בשביל הילדים (נו טוב זה מה שאנחנו עושים יום יום 24 שעות מסביב לשעון) נותנים להם גם כשאין ומשקיעים את כל כולכם ולעומת זאת הצד השני (איך כתב rtitan) גורנישט מיט גורניט עושה ככל העולה על רוחו (טוב לא ניכנס שוב לכל התאוריות הרי הן ברורות) ופתאום מאמצע שום מקום צץ הילד שלכם זה שכ"כ השקעתם בו כל השנים במקרה שלי זה 7 שנים ומפציץ אותך במשפט הבא " אוליי אני יעבור לגור אצל אבא? " ככה משום מקום בלי סיבה וכששאלתי מדוע התשובה הייתה "כי הוא נשאר לבד גר לבד בלי אף אחד" (חוליגן הרי הוא בחר זאת לעצמו להיות ממש ציפור חופשיה)... אני מאוד מבינה את הרצון שלה שאבא שלה לא יהיה לבד הרי היא חולה עליו למרות כל מה שהוא (סליחה על הביטויי) מחרבן עליה ועל הצרכים שלה לבוא פעם בחודש לדוגמא שהוא גר (טוב לפחות היה גר עד לפני שבוע) 2 מטר ממנה... לי זה קרע את הלב שהיא אמרה את זה.... מה איתכם???????

 

[נעה שבדרך]

ואי ואי - באמת קורע.

בתור אמא שמגדלת את בתה בעיקר לבד-אני כלכך מבינה! זה נשמע כאילו שהרצון שלה להיות איתו זה בגלל שהיא מרחמת עליו..וכמובן אוהבת אותו. טבען של ילדות קטנות שהן "מעריצות" את אבא. וזה בסדר. לא ניקח להן את זה (למרות כל מה שאנחנו אולי מרגישות וידעות...) תסתכלי על זה ככה - היא לא צריכה לדעת שבאמת - הוא חתיכת חרא (סליחה...) שמפיל על אמא שלה את כל האחריות להכל. תני לה לגדול אם תפיסה טובה של אבא שלה. זה חשוב - במיוחד לבנות. בנוסף - הייתי מציעה לך - אולי (את יודעת רק אם זה אפשרי או לא) לתפוס את אבא שלה לשיחה על זה - ולבקש שתנהלו איתה שיחה יחד (לא בכבדות-קליל!!) שבה תגידו לה פשוט ביחד "מאוחדים" - שאבא לא עצוב והכל בסדר. ואם צריך - אולי גם להסביר שהוא לא נמצא רב הזמן ולא יהיה מי שיהיה איתה ואבא לא רוצה שהיא תיהיה לבד בלה בלה בלה.... הבנת את כוונתי. להתאים את ה"סיפור" כמובן למה שמתאים לכם - אבל הרעיון הוא - לבקש ממנו (בתוקף) שזה יבוא משניכם - להשקיט את דאגותיה של הילדה בעניין. כי לפי דבריך זו הסיבה להצעה שלה. בנוסף - אני חושבת שזה יפה ובריא שהיא מרגישה חופשיה לפתוח איתך דברים !

 

[snoopy36]

השאלה...

אם זה בא ממנה או ממנו(מהילדה או בשם אביה...)?

 

[מיצה נבים]

אם הוא עושה עליה כאלה מניפולציות רגשיות

(שזה מזעזע בעיניי) אז הוא באמת חתיכת ח@# אני לא רוצה לחשוב כמה פעמים קרעתי לאמא שלי את הלב ביציאות מוזרות והזויות כאלה על אבא שלי (שהיה אחד המניפולטורים הגדולים בתבל ולדעתי הוא נשאר כזה, אין לדעת...), אבל עמוק בפנים תמיד ידעתי ואדע- שאין כמו אמא שלי. פשוט אין- והיא יודעת שאני חושבת ככה.

 

[גרושה ומאושרת]

ילדים מאד אמפטיים

מאד כנים ומאד אמיתיים והדברים שנאמרו על ידי הילדה נכונים לאותה נקודת זמן בה הדברים נאמרו. האם זה היה בצמוד לביקור של האב? אך יחד עם זאת ילדים מאד חכמים ויודעים מי סופר אותם ומי לא ולמי באמת איכפת, וקשה לבצע מניפולציות כאלו ואחרות. הסבירי לילדה שזה המצב שהיא גרה עם אמא ואבא נשאר אבא גם כשהוא בבית אחר.הסבירי לה שאבא לא לבד הוא הולך לעבודה הוא פוגש חברים הוא פוגש אותה שהוא לא עסוק....(הכל בנימה חיובית אל תבלבלי אותה)וכ"ו לגביך - מותר לך לכעוס ולהתעצבן אי אפשר לבלוע הכל. אך לא ליד הילדה לעיתים שמתגרשים צד אחד שוכח שהמחויבות ההורית נשארת לעולם ועד והכעס התסכול האכזבה הרצון להמשיך לשלוט הרצון למצוא דרך להחזיק בקשר שהוא כבר לא שלו עולה על כל הגיון בריא... ילדים לא אוהבים ש"עובדים" עליהם ואם זה בא ממנו זה יעבור מהר

 

[אמא ל2 נסיכות1]

אני מאוד דואגת שהן לא ידעו כמה..

חרא הוא מבחינתן הוא הכי הכי שבעולם עושה ומשתדל בהכל למרות שהוא לוקח אותן בקמצוץ וכאלא . . אבל לשבת איתו ממש אי אפשר ההפך הוא יסכים להפגש ואז במקום לאמר את האמת הוא יגיד " אני רוצה לחיות עם אמא אני רוצה שנגור ביחד זו אמא שלא רוצה " ואני באמת לא יתפלא אם כל מה שהם שואלות אותי בא ממנו אני כבר אובדת עצות וממש נואשת בקטע הזה אני נותנת את הנשמה שיהיה להם טוב ושלא ירגישו בחוסר הזה והוא בא ומערער להן את הכל אבל לכי תסבירי לילדה קטנה בעצם לשתיהן שנפרדנו בגלל דברים שזה מה שהמציאות מאפשרת... הוא פשוט יעשה הכל כדי להוציא אותי הרעה בסיפור ושבגללי הכל קרה.. לדוגמא יום אחד הן רצו לישון אצלו והוא לא רצה אז הוא לא רצה לצאת החרא בסיפור אז הוא אמר להן " אמא לא מסכימה יש לה סידורים אז פעם הבאה"(וזה בלי לשאול אותי כמובן) אני כבר לא יכלתי הגיע לי עד למעלה ואמרתי לו בעצבים "לאמא אין סידורים הן יכולות לישון אצלך" לא יודעת אם עשיתי בסדר כי זה היה לידן אבל דיייייייייי יש גבול כמה אתה יכול להתנהג ככה... ואז הוא אמר להן טוב לא נורא בפעם אחרת. מה לא תתפוצצו???????????? וגם עכשיו הוא הופך אותי לרעה שבגלל שעברנו דירה למרחק של כ 20 דקות נסיעה ממנו אז פתאום "תגידו לאמא שאני לא יוכל לבקר אתכן אם תעברו" חתיכת חרא שכמוך מה קרה עכשיו יש לך קייס מוצדק למה אתה לא בא??? הרי זה סתם תירוץץץ אבל למזלי יש לי אחיינים שגם אבא שלהם לא חי איתם והוא גר מהם לא במרחק 20 דק' אלא מרחק של שעה ורבע נסיעה והוא כן מגיעה והבאתי את זה בתור דוגמא לבנות והם הבינו שהמרחק לא הוא מה שקובע אלא הרצון.. עכשיו שהוא יתפוצץ עם זה.... אוףףףףף לפעמים כ"כ נמאסססס לי מזה ממש מעצבןןןןןןןןן

 

[לא נסיך ולא מושלם]

אני מראש מתנצל על הכנות

אבל יש משהו שאני חייב לשאול אותך ולברר... מה את מספרת לילדים על האבא שלהם ? האם את מספרת עליו דברים טובים ? האם את מספרת עליו כמו שאת מדברת עליו פה בפורום ? אבא זה אבא ולא משנה מה הוא עושה, הילד לא צריך להיות מעורב בדברים האלו, באי נעימות ששוררת בינך לבינו. ילד צריך לדעת שיש לו גם אבא, במיוחד כשהוא חסר לו כי מי שבעצם מגדלת אותם זו את.. תחשבי רגע מה עובר לילד בראש. אני מאד מאד מקווה שאת לשאלה הזו שהילד שאל אותך כמו שאת עונה פה.

 

[אמא ל2 נסיכות1]

בחיים לא בוא לא נצא מפרופורציות

אני משדרת להן שהוא מאוד מקסים ואוהב אותן ואם הוא לא בא זה כי הוא עסוק או בעבודה אבל מבפנים זה הורס אותי לגמרי תראה , אני יודעת מזה לגדול בלי אבא כשיש אבא בבית (סיפור ארוך) אני מכירה את ההרגשה הזאת מקרוב ואני לא אתן בחיים שהבנות שלי ירגישו את מה שאני הרגשתי לדוגמא יש לנו הסדרי ראיה אבל הוא לא מגיע בזמנים הוא מגיע בזמנים שנוח לא ואם הייתי רוצה להרוס אותו הייתי אומרת לו תבוא בזמנים שקבועים אבל אני חושבת קודם כל על הבנות ולא מתעקשת בדברים הקטנים האלא.. מבחינתן הוא מלך וכן גם היא אוליי מרחמת עליו ורוצה להיות איתו שלא יהיה לבד, ולגדולה שלי יש מאוד שכל אם תדבר איתה תחשוב שאתה מדבר עם בחורה והיא רק בת 7 ואם הייתי מספרת לה קמצוץ של דברים עליו וממה שהוא עושה אז אוליי היא בכלל לא הייתה מרחמת עליו. לי נורא חשוב שמה שביני ובינו ישאר בינינו ומה שבינם לבינו ישאר יפה ופורח למרות שהמציאות היא אחרת לגמרי אין ברירה אני לא רוצה להרוס אותן חשוב לי שיגדלו עם כמה שפחות משקעים.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

אחלה, זה משמח לקרוא את זה.

 

[מיצה נבים]

מניסיון- ילדים לא טפשים, הם יודעים בסופו של

דבר מי טוב להם ומי לא. גם אם באותו רגע הן מאמינות לו, את תראי שבסופו של דבר ישתלם לך להיות ה"טובה" והאמיתית מבין שניכם. אין לי ספק שזה כואב, אבל את תגדלי אותן להבחין בין טוב ורע. אם את רוצה לשבור את המניפולציה שלו על הילדה- זה רק באמצעות מניפולציה שלך על שניהם, בדרך המלוכלכת שלו- אם היא כ"כ רוצה לעבור לגור עם אבא תזמיני אותו אליכן ותגידי לו שתשבו לדבר על זה שלושתיכם- תסכימי לעניין ותראו ביחד איך הוא מגיב. אבל זו דרך שתשבור לדעתי את הלב של הקטנה. תמשיכי בדרך שלך, את תצאי נשכרת בסופו של דבר- זה ייקח עוד זמן, הן קטנות, בסופו של דבר המניפולציות שלו כבר לא יעבדו כי הן תדענה לזהות אותן.

 

[פרפרים רוחשים]

לצערי, גם אני מכירה בכך

שיש אנשים, שהם כ"כ חלשים שהם מרגישים צורך לקבל סימפטייה ואהדה מילדיהם תוך שימוש במיניפולציות שהם לא תמיד בכלל מודעים להם... אם אני הייתי רואה שהילדה שלי מעמיסה על עצמה את כובד צערו של אביה, הייתי מנסה להקל "הייתי אומרת אבא עצוב עכשיו...לפעמים אנחנו עצובים. אבל אנחנו חזקים ואנחנו גם לומדים לשמח את עצמנו" ואם הייתי רואה שזה חוזר ונשנה הייתי מנסה גם להוריד מגודל העצבות כמו להגיד בצחוק "איזה מצחיק! שוב הוא עצוב המתלונני הזה?" מילים שהמטרה שלהם להוריד ממנה את האחריות שלקחה על עצמה. (ואני גם חושבת שפה זה כן המקום לפרוק תיסכולים ותהיות...

)

 

[NoaModiin]

בדיוק באותם מילים השתמש הבן שלי...

והלב שלי היה נשבר כל פעם מחדש... אבא שלהם היה מכניס להם לראש כמה שאני לא בסדר והוא ידאג לזה שהם יעברו לגור איתו... עד שיום אחד קצה נפשי . אמרתי להם שזהו, אם הם כל כך סובלים איתי הם מוזמנים לעבור לגור איתו. אני לא אעמוד בדרכם אל האושר יותר... באותו רגע הם התחילו לשאול שאלות על משמעות הדברים: מי ידאג לנו ? מי יקנה לנו ? מי יקח ? מי יבוא? כשעניתי - אבא. - הם נהלו קצת... אמרו שהם צריכים לחשוב על זה.. ובסוף ענו שאולי לא עכשיו.... מאז אני לא שומעת את זה יותר (בינתיים... ) הילדים שלי בני 12 וקצת, אז הם כבר מבינים את ההשלכות של לעבור לגור עם אבא..