מה היה קורה אילו?

[שיר דויטש]

לא רואה איך מתוחכם יותר טוב ממתקדם

שניהם שמות חכמולוגיים, ונתפסים כמתנשאים. הקטע בשם רוק סימפוני, זה שהוא נותן את ההרגשה שמדובר כאן ברוק מלווה בתזמורת סימפונית, שזה גם קצת בעייתי.

 

[מרי חואנה]

רוק אתגרי

 

[meandmeandme]

חח... Xtreme Rock למה לא ../images/Emo9.gif

וכן.. אני יודע שככה לא רושמים אקסטרים ...

 

[שיר דויטש]

רוק בלתי מתפשר על איכות

 

[פרוגיא]

נו באמת...

אין לזה סוף. אתה מסכים שהשם פחות או יותר מתאר את הסגנון אבל אתה מפחד מתדמית שלילית ? דרך אגב, לא חסרים שמות של סגנונות שלא מתארים טוב את הסגנון. הרוק הכבד לא שוקל יותר מאחרים כמו שמטאל לא עשוי מתכת או הרוק הקלאסי יותר מיוחס מאחרים. אינדי ואלטרנטיב לא ממש מתארים את הסגנון מבחינת המוסיקה והם גם לא תמיד בשוליים. קשה למצוא שם מושלם ובמקרה של רוק מתקדם אנחנו בקושי מסכימים מה הקבוצה שנותנים לה את השם אז בכלל....

 

[שיר דויטש]

יש בעייתיות מסוימת

עם אלטרנטיבי, ופופ אפילו, שאלה הם מושגים דו ערכיים. מושג אחד נוגע במוסיקה ת'כלס, והשני מתבסס על דעת הקהל, מה פופולארי ומה בשוליים. לאינדי אני אפילו לא אכנס, זה "ז'אנר" מוזר מדי לטעמי, כי לא ברור לי בדיוק מה העקרונות עליו באמת הוא מתבסס. רוק הכבד זה דווקא תיאור לא רע לדעתי. אמנם בזמנו הוא נטבע עקב יחסיות (שהוא היה *יותר* כבד מהרוק הרגיל), אבל בסופו של דבר, יש לו מוטיבים קבועים וברורים. מטאל לא באמת עשוי מתכת, אך השם בא כידוע מהמשפט "like heavy metal falling from the sky", ולדעתי, השם מטאל מתאים לסגנונות. כשמישהו אומר לי מטאל, אני יודע פחות או יותר על מה מדובר. כשאני אומר למישהו רוק מתקדם, אין לו מושג מה זה, ומה זה יכול להיות ואיך להגדיר. יש עוד סגנונות מתארים שהשם שלהם לא באמת קשור מוסיקלית... בלוז, למשל, שמתאר את ההרגשה הכללית הלירית דווקא, גראנג' - שמתאר את מקורם של האמנים היוצרים אותו, אסיד, ששוב, מתאר איזושהי תחושה שמקבלים מהמוסיקה (או שפשוט מקפיצים ומאזינים לו), ובכל זאת, לכל אחד מהסגנונות הללו יש הגדרה מוסיקלית ברורה וידועה. קשה למצוא שם מושלם, זה נכון!

 

[אריק חייט]

רעיון או שניים

לדעתי אם מסתכלים על הרוק המתקדם במובן הרחב ביותר, אז השם חייב להכיל בתוכו משהו שקשור לפוסט-מודרניזם. הבעיה עם זה היא, כמובן, שזה נכון לגבי התחום כולו, אך לא לגבי כל אחד ואחד מהזרמים בפני עצמו, שמהווה רק סגנון בסך הכל. קנטרברי זה סגנון, פרוג סימפוני זה סגנון, ריו זה סגנון, אבל רוק מתקדם בכללותו הוא פוסט מודרני. עדיין, בעייתי. ואולי גם אפשר להסתכל על זה בכלל מגישה אחרת, לקרוא לזה Classical Hardcore, למרות שהשם הזה מתעלם מהעובדה שהרוק המתקדם הוא שלב בלתי נפרד מההסטוריה של הרוק.

 

[RamiSun]

מכל מה שעלה כאן

אני חושב ש- Classical Hardcore זה הכי הכי. אריק אתה תגלית. זאת המילה שאני חפשתי כל הזמן.... גם אהבתי את "רוק אתגרי" .

 

[שיר דויטש]

אולי אפשר לשפצר את זה?

Electric Classic Hardcore? או בקיצור, ECH.

 

[rpg2003]

רוק לאשכנזים עם שיער ארוך ומשקפיים.

 

[Disposable Hero]

איזה אחלה טופיק...

כמובן שאי אפשר שלא להגיב לשרשור כזה אז הינה התגובה "המדופלמת" שלי. (יש!!) בעיקרון, הפילוספיה שלי די פשוטה בכל מה שנוגע למוזיקה, ובעיקר למוזיקה טובה- הכוונה היא לא רק לרוק מתקדם, אבל אולי בעיקר לרוק מתקדם. אני תמיד חשבתי שהדבקת תויות של סגנון או סוג המוזיקה ללהקה מסוימת, אומן או הרכב (דבר שמבקרי מוזיקה נורא אוהבים לעשות) באופן מסוים מגבילה מבחינה יצירתית את אותה להקה לאותו סגנון המוזיקה שמזוהה עימה. אמנים מפחדים לשבור את התדמית שנוצרה להם מבחינה מסחרית, ונדיר למצוא (אך כמובן שניתן) אומן ששינה את סגנון הכתיבה שלו בניגוד לציפיות המסחריות שההמון הכתיב לו. כמובן שמצד שני אין מנוס מקיטלוג המוזיקה לסגנונות ולתת סגנונות למען הסדר הטוב וכדי להקל על המאזין, אך אני חושב שזאת טעות לעשות זאת כדי לגרום לז'אנר להראות יותר "אטרקטיבי" למאזין ופחות מנוכר מז'אנרים אחרים, כפי שהוצא כאן. המונח "רוק מתקדם" קיבל את משמעותו והתגלגל והתפתח לאורך השנים בצורה זו או אחרת, ואני לא חושב שהשם של הקטגוריה המוזיקלית הזאת השפיעה במידה כלשהיא על העדפתם של אנשים או קבוצות לשמוע אותו "בגלל" שהוא קרוי בשם רוק מתקדם ויכול להשליך על תכונותם של האנשים השומעים אותו כ"חכמים", "מתקדמים", "אשכנזים" (

)וכן הלאה וכן הלאה. אני עדיין חושב על הצעה לשם חדש, אגב.

 

[HelterSkelter1]

LOL יש לי שיער קצר ואין לי

משקפיים, בנתיים

 

[RamiSun]

רוק לפלצפנים...חחחח

 

[mr oysterhead]

חח

אתמול בדיוק הייתי בהיכל התרבות בתל אביב בקונצרט של הפילהרמונית (היה ביצוע מעולה לתמונות בתערוכה (מוסרסקי ראוול כמובן..) ולקפריצ'ו ספרדי של רימסקי קורסקוב. ועוד יצירה לשני פסנתרים של מלחין שלא ממש מוכר לי, ואני רק זוכר שאחד הכינורות דפק שם חתיכת זיוף... אבל זה בכלל לא חשוב. מה שהזכיר לי את זה זה שהיו שם בצליל שני ילדים אשכנזים שניסו לברר למה אין שם פרוגרסיב רוק, טוב נו לפחות הם לא שאלו את המוכר למה אין שם פאנק רוק כמו שמישהו שאני מכיר (ולא יותר מזה!) שאל...

 

[orbiti]

לאחד מהם היתה ליפה בלונדינית?

 

[mr oysterhead]

נראה לי מאוד שכן

 

[zambush]

שאלה טובה ../images/Emo73.gif

אם השנה הייתה עכשיו 1969 ואני הייתי אחד ממבקרי המוסיקה החשובים והמשפיעים ביותר של התקופה, קרוב לודאי שהייתי נתון להשפעתם המוחלטת של הסמים, והייתי מתלהב מכל דבר שנשמע פסיכדלי. ואז היה מגיע "בחצר" ושובר את שיאי ההזיה שהיו ידועים עד אז. כמובן שהייתי כותב עליו דברים חיוביים, ובעקבותיו על שלל האלבומים החדשים שהיו מתחילים להציף את השוק. הממ, לא נראה לי שהייתי מודיע לשוק שהתפתח פה ז'אנר חדש של מוסיקה מכל מיני סיבות. האחת, ב-1969 הוא עוד לא היה מספיק מגובש כז'אנר בפני עצמו, אלא קשור באופן ישיר והדוק לרוק הפסיכדלי. הסיבה השניה היא שלא נראה שהיה לי אכפת, כל עוד אני מקבל את מנת הקוק היומית

 

[שיר דויטש]

אולי אני אתן כמה תשובות, לשם שינוי?

כמה דוגמאות שחשבתי עליהן. רוק מובנה, או רוק מבני, רוק מאורגן. רוק רב נושאי. רנסנס רוק (הייתה בו איזושהי לידת מחדש של המוסיקה הקלאסית אל תוך הפופולרי, לא?) רוק פוליפוני (המממ, ואז יקראו לזה פולי, במקום פרוג?)