פושע מחשבתי
New member
מה היא רוצה?!
יש לי ידידה די טובה, ילדה מאד חברותית ופתוחה עם כולם והכל, אבל היא עושה לי פדיחות כל הזמן. לא יודע איך להגיד את זה... משום מה אנשים לא מתים עליה כמו שהיא מתה על אנשים, אולי כי היא נורא אינדיבידואליסטית כזאת ואפשר להגיד חיה בסרט. אני בעצם הבנאדם היחיד ששומר איתה על קשר גם אחרי שעות הלימודים באופן קבוע. הילדים בכיתה יודעים שאין בינינו כלום מעבר לידידות אבל הם אוהבים להקניט אותנו ולהתייחס אלינו כזוג יונים, אבל אני לא שם עליהם. אז בכל מקרה, אתמול חזרתי מטיול שנתי באילת. לא יצא לנו להתראות הרבה במסלולים למרות שהיא בכיתה שלי, כי היא תמיד נשארה אחורה והסתלבטה על המאבטחים, ואני תמיד הייתי קדימה עם הקומנדו ועשינו את המסלול בסטייל. אבל תמיד כשחרנו למלון היא נמרחה עלי ויצא שבילינו את כל שלושת הלילות ביחד. הכל טוב ויפה, ישנו ביחד ולא גלשנו לדברים אינטימיים חוץ מבבוקר האחרון. לא יודע מה איתכם אבל תמיד בבוקר אני מחורמן. מסתבר שגם אצלה זה ככה ויצא שבבוקר התחרמנו קצת יחד לפני שקמנו. ``מה זה היה?!`` היא שאלה אותי באמצע. ``לא יודע...`` אמרתי לה בהיסוס. ``זה סתאם חירמון או יותר מזה?`` היא שאלה בהיסוס. ``בואי נשאיר את זה בינתיים בגדר סתם חירמון`` אמרתי לה, והמשכנו. ``גבבבבברררררר!!!`` צעק לי דני בטלפון היום בבוקר שסיפרתי לו בגאווה איך יצאתי מהעניין בכבוד. אבל אני עדיין לא יודע. אני לא אוהב אותה, זה בטוח. אני מחבב אותה אבל במידה מאד חלוקה. וכל הבנות אומרות לי שהיא מתה עלי, אבל כמו שאני מכיר אותה (ואני מכיר אותה יותר טוב מכל האחרים), היא פשוט ילדה חברותית מאד ואין לה רתייה מלהראות שהיא מחבבת מישהו, גם אם היא לא אוהבת אותו או רוצה ממנו משהו. אין לי מושג מה קורה פה... אין לי שמץ! בכל מקרה, אנחנו עדיין ידידים, נראה כמה זמן זה יימשך ומה יהיה הלאה. אהבתי רק את מה שהיא אמרה אח``כ: ``חשבתי שאתה ישנת וחלמת על שרה..`` חחחח איזה מלוקק מהאצבע. ביי. דויד.
יש לי ידידה די טובה, ילדה מאד חברותית ופתוחה עם כולם והכל, אבל היא עושה לי פדיחות כל הזמן. לא יודע איך להגיד את זה... משום מה אנשים לא מתים עליה כמו שהיא מתה על אנשים, אולי כי היא נורא אינדיבידואליסטית כזאת ואפשר להגיד חיה בסרט. אני בעצם הבנאדם היחיד ששומר איתה על קשר גם אחרי שעות הלימודים באופן קבוע. הילדים בכיתה יודעים שאין בינינו כלום מעבר לידידות אבל הם אוהבים להקניט אותנו ולהתייחס אלינו כזוג יונים, אבל אני לא שם עליהם. אז בכל מקרה, אתמול חזרתי מטיול שנתי באילת. לא יצא לנו להתראות הרבה במסלולים למרות שהיא בכיתה שלי, כי היא תמיד נשארה אחורה והסתלבטה על המאבטחים, ואני תמיד הייתי קדימה עם הקומנדו ועשינו את המסלול בסטייל. אבל תמיד כשחרנו למלון היא נמרחה עלי ויצא שבילינו את כל שלושת הלילות ביחד. הכל טוב ויפה, ישנו ביחד ולא גלשנו לדברים אינטימיים חוץ מבבוקר האחרון. לא יודע מה איתכם אבל תמיד בבוקר אני מחורמן. מסתבר שגם אצלה זה ככה ויצא שבבוקר התחרמנו קצת יחד לפני שקמנו. ``מה זה היה?!`` היא שאלה אותי באמצע. ``לא יודע...`` אמרתי לה בהיסוס. ``זה סתאם חירמון או יותר מזה?`` היא שאלה בהיסוס. ``בואי נשאיר את זה בינתיים בגדר סתם חירמון`` אמרתי לה, והמשכנו. ``גבבבבברררררר!!!`` צעק לי דני בטלפון היום בבוקר שסיפרתי לו בגאווה איך יצאתי מהעניין בכבוד. אבל אני עדיין לא יודע. אני לא אוהב אותה, זה בטוח. אני מחבב אותה אבל במידה מאד חלוקה. וכל הבנות אומרות לי שהיא מתה עלי, אבל כמו שאני מכיר אותה (ואני מכיר אותה יותר טוב מכל האחרים), היא פשוט ילדה חברותית מאד ואין לה רתייה מלהראות שהיא מחבבת מישהו, גם אם היא לא אוהבת אותו או רוצה ממנו משהו. אין לי מושג מה קורה פה... אין לי שמץ! בכל מקרה, אנחנו עדיין ידידים, נראה כמה זמן זה יימשך ומה יהיה הלאה. אהבתי רק את מה שהיא אמרה אח``כ: ``חשבתי שאתה ישנת וחלמת על שרה..`` חחחח איזה מלוקק מהאצבע. ביי. דויד.