מה הוא עושה לי?!
זה התחיל מסתם דיבורים. כבר בפעם הראשונה שהתכתבנו הרגשתי שהוא משהו מיוחד, אבל לא מהבחינה של התעניינות בו. השיחה איתו פשוט לא הובילה למקומות הרגילים שאליהם אני מגיעה עם אנשים אחרים שאני מכירה באינטרנט. השיחות שלנו סבבו בעיקר סביב מין. זה נבנה כך שאני והוא מספקים אחד את השני (עד כמה שאפשר דרך האינטרנט והטלפון) מבחינת מין. דיברנו גם בטלפון. יש לו את הטלפון שלי, ובכל פעם שהוא מקבל ממני אישור, הוא מתקשר ואנחנו מדברים שעתיים שלוש. מתפנקים לנו ביחד, צוחקים ולפעמים גם עושים סקס בטלפון. זה נמשך כבר חודשיים. לפעמים הייתי בכוונה מתחמקת ממנו, כי ידעתי שאם אני נכנסת לשיחה איתו, זה לא יגמר מהר, וכשלא היה לי זמן, לא יכלתי פשוט לסיים מהר. לא יודעת להסביר את זה... הוא היה הדומיננטי בינינו, וזה התאים לי, עד לא מזמן. הבנתי שאני רוצה לדעת עליו עוד דברים, הבנתי שאני חושבת עליו, גם מחוץ למסגרת האינטרנט. היום הבנתי שכשאני חושבת עליו עולות לי דמעות בעיניים. הוא כל כך רך ונעים. והקול שלו.... הקול שלו הורס אותי. אני אפילו לא יודעת איך הוא נראה. אין לי תמונה שלו... הוא אומר שהוא אוהב אותי. שלא חשב שירגיש כך, אבל הוא מרגיש. הוא הביע צער על זה שהתחלנו את היחסים בינינו כמו שהתחלנו, ושזה יהיה מוזר עכשיו להתקדם מעבר. למרות שהוא כל הזמן אומר לי שהוא רוצה שנפגש ושלא אכפת לו מה עשינו. אבל אני מתביישת. איך אני אוכל להפגש איתו אחרי כל זה? למה לא חשבתי קצת יותר לפני שהתנהגתי בכזאת טיפשות. עכשיו אני יודעת שאין לנו סיכוי וזה כל כך צובט בלב. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. מיום שישי אני לא מפסיקה לחשוב עליו. הוא נמצא איתי כל היום. בראש, בלב בנשמה. בחיים, בחיים לא תיארתי לעצמי שאני אתאהב בו. לא בו. בכולם, אבל לא בו. זה מעבר לכל הסבר... תמיד יכלתי לראות לפחות צעד אחד קדימה. ועכשיו אני אפילו לא יכולה לראות חצי צעד אחורה. איך זה קרה? איפה הייתי כשהתאהבתי בו? מה עשיתי? זה פתאום נפל עלי... הוא כל כך נעים. כשאנחנו מדברים כל כולו איתי בשיחה. זה כאילו שהבן אדם נכנס לי לנשמה, נכנס לי לבטן לבפנים בפנים. ואז אנחנו אומרים ביי ולא מדברים במשך כמה ימים. הוא כל כך מיסתורי בשבילי ואני רוצה אותו. אני רוצה להרגיש אותו.. היום הלכתי למכללה ובדרך התחלתי ממש לדבר לעצמי. אני אומרת לעצמי להפסיק לחשוב עליו, להפסיק עם השטויות האלו. הוא לא בשבילי, אני כבר מרגישה איך זה הולך להיות כואב. זה כבד לי על הלב, כי הוא כל כך רחוק... אבל חלקתי איתו את הדברים הכי אינטימיים שיש, אז מצד שני הוא כל כך קרוב. מי הוא? מה הוא? מספיק לי רק מה שאני יודעת. אני רוצה את מה שאני יודעת שהוא. מה יהיה??? כבר התאהבתי אינספור פעמים. גם במישהו מהאינטרנט פעם אחת. היתה אהבה גדולה, ונפגשנו, וכשזה נגמר, עם כל האהבה שהיתה לי, לא כאב לי כמו שכואב לי עשכיו עם האהוב שלי שלא התחלתי איתו כלום. הוא לוחץ עלי להפגש. בסוף אני אכנע. ואולי זה סתם ידעך לו לבד. אולי אני סתם בודדה ונאחזת בכל מה שיש. לא יודעת. אני רק יודעת שהלב שלי קורא לו. הלב שלי רוצה אליו. עכשיו! בא לי לצעוק את השם שלו חזק חזק. אני אוהבת אותו?
זה התחיל מסתם דיבורים. כבר בפעם הראשונה שהתכתבנו הרגשתי שהוא משהו מיוחד, אבל לא מהבחינה של התעניינות בו. השיחה איתו פשוט לא הובילה למקומות הרגילים שאליהם אני מגיעה עם אנשים אחרים שאני מכירה באינטרנט. השיחות שלנו סבבו בעיקר סביב מין. זה נבנה כך שאני והוא מספקים אחד את השני (עד כמה שאפשר דרך האינטרנט והטלפון) מבחינת מין. דיברנו גם בטלפון. יש לו את הטלפון שלי, ובכל פעם שהוא מקבל ממני אישור, הוא מתקשר ואנחנו מדברים שעתיים שלוש. מתפנקים לנו ביחד, צוחקים ולפעמים גם עושים סקס בטלפון. זה נמשך כבר חודשיים. לפעמים הייתי בכוונה מתחמקת ממנו, כי ידעתי שאם אני נכנסת לשיחה איתו, זה לא יגמר מהר, וכשלא היה לי זמן, לא יכלתי פשוט לסיים מהר. לא יודעת להסביר את זה... הוא היה הדומיננטי בינינו, וזה התאים לי, עד לא מזמן. הבנתי שאני רוצה לדעת עליו עוד דברים, הבנתי שאני חושבת עליו, גם מחוץ למסגרת האינטרנט. היום הבנתי שכשאני חושבת עליו עולות לי דמעות בעיניים. הוא כל כך רך ונעים. והקול שלו.... הקול שלו הורס אותי. אני אפילו לא יודעת איך הוא נראה. אין לי תמונה שלו... הוא אומר שהוא אוהב אותי. שלא חשב שירגיש כך, אבל הוא מרגיש. הוא הביע צער על זה שהתחלנו את היחסים בינינו כמו שהתחלנו, ושזה יהיה מוזר עכשיו להתקדם מעבר. למרות שהוא כל הזמן אומר לי שהוא רוצה שנפגש ושלא אכפת לו מה עשינו. אבל אני מתביישת. איך אני אוכל להפגש איתו אחרי כל זה? למה לא חשבתי קצת יותר לפני שהתנהגתי בכזאת טיפשות. עכשיו אני יודעת שאין לנו סיכוי וזה כל כך צובט בלב. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. מיום שישי אני לא מפסיקה לחשוב עליו. הוא נמצא איתי כל היום. בראש, בלב בנשמה. בחיים, בחיים לא תיארתי לעצמי שאני אתאהב בו. לא בו. בכולם, אבל לא בו. זה מעבר לכל הסבר... תמיד יכלתי לראות לפחות צעד אחד קדימה. ועכשיו אני אפילו לא יכולה לראות חצי צעד אחורה. איך זה קרה? איפה הייתי כשהתאהבתי בו? מה עשיתי? זה פתאום נפל עלי... הוא כל כך נעים. כשאנחנו מדברים כל כולו איתי בשיחה. זה כאילו שהבן אדם נכנס לי לנשמה, נכנס לי לבטן לבפנים בפנים. ואז אנחנו אומרים ביי ולא מדברים במשך כמה ימים. הוא כל כך מיסתורי בשבילי ואני רוצה אותו. אני רוצה להרגיש אותו.. היום הלכתי למכללה ובדרך התחלתי ממש לדבר לעצמי. אני אומרת לעצמי להפסיק לחשוב עליו, להפסיק עם השטויות האלו. הוא לא בשבילי, אני כבר מרגישה איך זה הולך להיות כואב. זה כבד לי על הלב, כי הוא כל כך רחוק... אבל חלקתי איתו את הדברים הכי אינטימיים שיש, אז מצד שני הוא כל כך קרוב. מי הוא? מה הוא? מספיק לי רק מה שאני יודעת. אני רוצה את מה שאני יודעת שהוא. מה יהיה??? כבר התאהבתי אינספור פעמים. גם במישהו מהאינטרנט פעם אחת. היתה אהבה גדולה, ונפגשנו, וכשזה נגמר, עם כל האהבה שהיתה לי, לא כאב לי כמו שכואב לי עשכיו עם האהוב שלי שלא התחלתי איתו כלום. הוא לוחץ עלי להפגש. בסוף אני אכנע. ואולי זה סתם ידעך לו לבד. אולי אני סתם בודדה ונאחזת בכל מה שיש. לא יודעת. אני רק יודעת שהלב שלי קורא לו. הלב שלי רוצה אליו. עכשיו! בא לי לצעוק את השם שלו חזק חזק. אני אוהבת אותו?
