בשמחה
שניהם אכן פרוטוקולי תעבורה שרצים מעל פרוטוקול האינטרנט. TCP פרוטוקול שמוודא שאכן כל האינפורמציה עברה מצד אחד לשני. מחשב אחד ברשת מבקש רשות מהמחשב השני לפתוח session וכאשר השני מסכים נוצר דיאלוג שבו כל צד מוודא שהאינפורמציה שנשלחה אכן הגיעה לצד השני, כאשר ככלל הן עוברות באותו מסלול (אלא אם יש תקלה, ואז יש שינוי מסלול). UDP הוא פרוטוקול הרבה יותר בסיסי. אין בו פיקוח לגבי נשאלה האם כל האינפורמציה הגיעה. וכל חבילות האינפורמציה נשלחות במקביל (לפעמים דרך מסלולים שונים) מה שמגיע מגיע, ואם יש תקלה וחלק לא הגיע, אז לפחות ברמת פרוטוקול התעבורה אין מנגנון שידאג שהתוכנה השולחת תדע על זה. משום כך פרוטוקול UDP הוא מהיר יותר, אבל פחות אמין. כאשר אתה מעביר קובץ ממחשב אחד לשני באינטרנט (למשל מאתר מסויים אליך למחשב) חשוב שהקובץ יעבור בשלמותו, ולכן העברה כזאת תתבצע ב- TCP. לעומת זאת כאשר אתה רואה וידאו בזמן אמת אם ילכו לאיבוד כמה חבילות מידע (המידע ארוז בחבילות קטנות) אז יהיו לך קצת הפרעות בתמונה או בקול, יתכן שהן יהיו כל כך מזעריות שאפילו לא תוכל להבחין בהן. לעומת זאת בהעברה כזאת חשוב לפעמים (ביחוד בתקשורת וידאו או אודיו דו-צדדיים) שיהיה מינימום עיכוב בתקשורת כדי שהתקשורת תהיה אכן דו-צדדית. במקרה כזה פרוטוקול UDP יהיה עדיף.
