מה הגבול
שבין אהבה למשיכה? אני בת 15 ומבולבלת כבר הרבה זמן... לפני שלוש שנים הכרתי מישהי, גדולה ממני בשנתיים. יצא לי לפגוש אותה די הרבה כי היא אחות של חברה טובה שלי. בפעמים הראשונות שפגשתי אותה (היא די מעורבת בחיים של החברה שלי, היא הרבה מדברת איתנו כשאנחנו אצלה, וזה) שנאתי אותה, אבל זה הלך והשתנה, עד למצב שמצאתי את עצמי חושבת עליה כל היום.. בערך חצי שנה אחרי שממש הכרתי אותה (לרמה של שיחה וכזה). אני בטח מה זה מבולבלת מה שאני מתכוונת להגיד, זה שבערך שנתיים וחצי אני מרגישה ממש ממש מאוהבת בה. כל פעם שאני רואה אותה נהיה לי ממש טוב וכיף לי לחשוב עליה ולדבר עליה ולשמוע עליה דברים, אני נפגשת עם החברה שלי רק בשביל לראות אותה. אנחנו גם באותו בית ספר (היא בכיתה י"א אני ט'), אז יוצא לי לראות אותה הרבה, והיא מאוד נחמדה אליי ומחבקת ומדברת והכל, אבל ברור שלא ברמה של "חברה" אלא... לא יודעת, נו. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שאני מאוהבת בה.. לא רציתי לחשוב על זה בכלל בכיוון הזה. היום יותר קל לי להגיד טוב אני מאוהבת בה, בעיקר כי אני כן נמשכת לגברים. אמנם מעט מאוד גברים ממש מדליקים אותי, אבל כשהם כן - אני נדלקת, ואני נמשכת אליהם ואני רוצה להתנשק איתם ולגעת בהם וכולי... מה ש"אמור" להיות. אבל אף פעם לא התאהבתי בבן, האמת שאף פעם לא התאהבתי בכלל, חוץ מזאת שסיפרתי לכם עליה. אני באמת מרגישה מאוהבת בה, לפעמים אני מתרגשת כשאני רק חושבת עליה, והיא בעיניי ה...מודל שהייתי רוצה להיות. אני לא נמשכת אליה מינית, אף פעם לא היה לי חלום שהיא תיגע בי בצורה מסוימת, אני תמיד רוצה לחבק אותה אבל רק בשביל להרגיש כזה שהיא אוהבת אותי בחזרה, קצת כמו אחותי. אני מצטערת שיצא לי ממש ארוך ולא מובן.. מה שרציתי לשאול זה בעצם, מה אתם חושבים? אני יודעת שאני לא צריכה לקפוץ להגדרות וש"אני רק בת 15" אבל זה עדיין מעניין אותי, ומעניין אותי לדעת אם זה קרה לכם פעם, ואם ידוע על דבר כזה אהבה ללא משיכה בכלל. או התאהבות במישהי מהמין שלי (בהנחה ואני נמשכת לגברים). תודה על כל תגובה[=
שבין אהבה למשיכה? אני בת 15 ומבולבלת כבר הרבה זמן... לפני שלוש שנים הכרתי מישהי, גדולה ממני בשנתיים. יצא לי לפגוש אותה די הרבה כי היא אחות של חברה טובה שלי. בפעמים הראשונות שפגשתי אותה (היא די מעורבת בחיים של החברה שלי, היא הרבה מדברת איתנו כשאנחנו אצלה, וזה) שנאתי אותה, אבל זה הלך והשתנה, עד למצב שמצאתי את עצמי חושבת עליה כל היום.. בערך חצי שנה אחרי שממש הכרתי אותה (לרמה של שיחה וכזה). אני בטח מה זה מבולבלת מה שאני מתכוונת להגיד, זה שבערך שנתיים וחצי אני מרגישה ממש ממש מאוהבת בה. כל פעם שאני רואה אותה נהיה לי ממש טוב וכיף לי לחשוב עליה ולדבר עליה ולשמוע עליה דברים, אני נפגשת עם החברה שלי רק בשביל לראות אותה. אנחנו גם באותו בית ספר (היא בכיתה י"א אני ט'), אז יוצא לי לראות אותה הרבה, והיא מאוד נחמדה אליי ומחבקת ומדברת והכל, אבל ברור שלא ברמה של "חברה" אלא... לא יודעת, נו. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שאני מאוהבת בה.. לא רציתי לחשוב על זה בכלל בכיוון הזה. היום יותר קל לי להגיד טוב אני מאוהבת בה, בעיקר כי אני כן נמשכת לגברים. אמנם מעט מאוד גברים ממש מדליקים אותי, אבל כשהם כן - אני נדלקת, ואני נמשכת אליהם ואני רוצה להתנשק איתם ולגעת בהם וכולי... מה ש"אמור" להיות. אבל אף פעם לא התאהבתי בבן, האמת שאף פעם לא התאהבתי בכלל, חוץ מזאת שסיפרתי לכם עליה. אני באמת מרגישה מאוהבת בה, לפעמים אני מתרגשת כשאני רק חושבת עליה, והיא בעיניי ה...מודל שהייתי רוצה להיות. אני לא נמשכת אליה מינית, אף פעם לא היה לי חלום שהיא תיגע בי בצורה מסוימת, אני תמיד רוצה לחבק אותה אבל רק בשביל להרגיש כזה שהיא אוהבת אותי בחזרה, קצת כמו אחותי. אני מצטערת שיצא לי ממש ארוך ולא מובן.. מה שרציתי לשאול זה בעצם, מה אתם חושבים? אני יודעת שאני לא צריכה לקפוץ להגדרות וש"אני רק בת 15" אבל זה עדיין מעניין אותי, ומעניין אותי לדעת אם זה קרה לכם פעם, ואם ידוע על דבר כזה אהבה ללא משיכה בכלל. או התאהבות במישהי מהמין שלי (בהנחה ואני נמשכת לגברים). תודה על כל תגובה[=
