מה האתגר שלכם?..

[Anna begins cc]

מה האתגר שלכם?..

לכולנו, אני חושבת, יש את הדבר הזה שלא משנה כמה ננסה- פשוט לא יצליח.
הדבר הזה שנאבק בו במשך שנים רבות.
יש כאלה שיש להם יותר מדבר אחד כזה, ויש כאלה שהכל מצליח להם מלבד זה.
אני לא מדברת על אנשים שמקטרים מבלי באמת לעשות משהו, לפעול בכיוון או לקפוץ על הזמנויות,
אני מדברת על הדברים שאתם באמת משקיעים בהם, משקיעים מכל הלב, אבל זה פשוט לא מצליח

זה יכול להיות משהו גדול,
כמו אנשים שיוצאים למאות דייטים ולא מצליחים ליצור זוגיות,
או אנשים שהולכים לאלפי ראיונות עבודה, או מחליפים קריירה כל שנתיים ולא מצליחים למצוא את הייעוד שלהם,
וזה יכול להיות משהו קטן כמו אנשים שכל חודש מפסיקים לעשן וכל חודש חוזרים לעשן..

מה הדבר שלכם?
מה ההר העקשן הזה, שלא משנה כמה תנסו, לעולם לא הצלחתם לכבוש?
ויותר מעניין- למה אתם חושבים שאתם לא מצליחים?..

http://www.youtube.com/watch?v=WbqK9piIteg

 

[יחפהבפארק]

ובכן...

הדבר היחיד שאני יכולה להעלות על דעתי כרגע,
זה המאבק הבלתי מוצלח שלי במשך שנים על גבי שנים,
להפסיק לעשן לתמיד וזה שוב ושוב ושוב לא מצליח לי.
התחלתי לעשן בגיל 20 בהיותי בצבא,
ומאז הפסקתי לעשן עשרות פעמים אם לא מאות.
פעם נשברתי אחרי יום, פעם נשברתי אחרי יומיים,
פעם החזקתי חודש, ופעם החזקתי כמה חודשים.
השיא שלי היה שנתיים וחצי. אחר כך שוב ניסיתי וכשלתי אחרי שנה בלבד.
הפעם האחרונה הייתה לא מזמן, ואתם הייתם שותפים לניסיון הגמילה,
וזה ארך בדיוק חצי שנה.
מבחינתי להיות אישה לא מעשנת, זה תמיד היה כמו לכבוש את האוורסט.
מנסה, נופלת, שוב קמה, שוב מטפסת, שוב מחליקה אחורנית ושוב נופלת.
לאחרונה הגעתי למסקנה, שכנראה אחרי כל כך הרבה פעמים, אני צריכה להפסיק לנסות.
זה לא בריא לי, זה מתיש אותי. זה גוזל ממני אנרגיות מיותרות. ולא משנה מה יקרה בסופו של דבר,
עדיף לי להישאר אני בטוב וברע מאשר לנסות להיות משהו אחר...

והנה משהו שכתבתי בזמן אחת הגמילות שלי:
גן עדן של שוטים/ההסכם

אור יום האתמול,
כלא אותי באזור הדמדומים
בין גן עדן לשוטים;
לבין
גיהנום של חכמים;
הואיל
ואני פוחדת מהמקום אליו אני הולכת;
ורוצה לחזור למקום שממנו באתי;
הואיל
ואין כניסה! אומר העומד בשער -
לכאן נכנסים רק החוזרים שלא יודעים לשאול;
אי לכך ולאור זאת, אני לא אשאל את עצמי:
מה אני עושה פה בכלל?

אז אם יש כאן רחמים
תראו לי איפה חותמים

 

[Anna begins cc]

מקסים, יחפונת. נהניתי לקרוא.

את מתארת אתגר שרבים מאיתנו מתמודדים איתו,
אני יכולה לומר שאף פעם לא באמת ניסיתי להפסיק, מתוך בחירה.
אחרי שהייתי חולה לא עישנתי חודשיים (ודאגתי לספר על זה לכולם פה בפורום

) אבל ההפסקה הזאת הייתה יותר מכוח האינרציה ופחות מתוך החלטה מודעת של להפסיק.
אני מאד מקווה שכשאבחר להפסיק, המוטיבציה שלי תהיה גבוהה ואצליח לעמוד בזה,
אבל היום אני פשוט יותר מדי נהנית לעשן

 

[cundason]

איזה קטע מקסים!

אני יכול לומר לך מה עשה את זה עבורי :
מילואים חודש בקלקיליה.
24 שעות על הרגליים במשך חודש, עושים את זה

 

[יחפהבפארק]

תודה

 

[מוטי חוף מציצים]

האתגר שלי הוא

להפסיק לחפש אתגרים כל הזמן ולזרום.
מרוב חיפוש אתגרים והרים מפסידים את החיים.

 

[Anna begins cc]

אתה יודע מה, מוטי?

זה גם בדיוק האתגר שלי.
להפסיק לחפש אתגרים.
שוחחתי עכשיו במשך שעה עם אבא שלי בטלפון, ודברנו בדיוק על הנושא הזה,
והוא אמר לי
"אם תביטי לעבר, תרגישי כאב,
אם תביטי לעתיד, תרגישי פחד.
אז תסתכלי רק על ההווה, ותהני ממנו"

אני מקווה שאצליח.

 

[מוטי חוף מציצים]

קבלי תמונה מהפייס מתאימה

 

[יחפהבפארק]

בדיוק רציתי להגיד למוטי

שהוא מאוד צודק

מאוד אהבתי את מה שאבא שלך אמר.
אני משתדלת ליישם את הדברים האלה בימים האחרונים.
אני עושה כל מיני דברים שלא יכולה להעלות כאן,
אבל שבהחלט נותנים לי הרגשה שסוף סוף
אני חופשיה. חופשיה מהאזיקים שכבלו את ידיי,
לא נותנת לסנטימנטים שנשארו מהעבר להשפיע על ההווה
ומשתדלת לא לתת לפחד מפני העתיד הלא ידוע
להשתלט על חיי.

 

[cundason]

ההר שלי :

והנה הרמה להנחתה להטפה הרגילה מאחותי

אני לא מסוגל לעזוב מקומות עבודה. לא מצליח להביא את עצמיי לידי כך, ולא משנה כמה רע לי שם.
משהו בנוחות של השגרה שאני שוקע אליה.
בשביל לעזוב את האבטחה הייתי צריך להפצע למשל.

בעיה.

 

[מוטי חוף מציצים]

עשית שם כפולות?

ההר שלי היה לעשות כפולות שבוע רצוף או מה שיותר....באבטחה.

 

[cundason]

דווקא בעבודת האבטחה נהניתי רוב הזמן

אבל כידוע לך, התנאים בחברות האבטחה- מחפירים

 

[מוטי חוף מציצים]

נכון ,ובגלל תנאים קשים

אתה נאלץ לברוח ועזוב אחר זמן רב.

 

[מוטי חוף מציצים]

**ולעזוב

 

[Anna begins cc]

בא לך להחליף, אולי?..

אני לא מסוגלת להתמיד במקומות עבודה.
אני ממצה מהר. לפעמים תוך שבוע, לפעמים תוך חודש, לפעמים אחרי שנתיים, אבל אני תמיד ממצה בסוף.

 

[cundason]

יאללה

נתחלף לזמן קצר ונראה איך הולך..
מזכיר לי סיפור ישן על העל שם טוב, שכל התלמידים שלו בכו לפני על הצרות שלהם וטענו כל אחד שהצרות שלו הן החמורות ביותר, ואילו הצרות של השאר הן שטויות.
אז הבעש"ט ביקש מכולם לכתוב את הצרות האלה על פתקים.. אסף הכל לתוך כובע (או שק.. או משהו) ואמר לכל אחד לשלוף פתק , והוא יתפלל שכל אחד יקבל את הצרה שרשומה על הפתק שהוא שלף במקום אותה הצרה שהוא רשם על הפתק.
לאחר ששלפו התלמידים את הפתקים, כל אחד מהר ובקש מהבע"שט שלא ישא את התפילה.
העשיר עם בעיות הזיווג לא רצה לאבד את כספו,
זה שהתלונן על הבלגאן שילדיו הלא ממשומעים עושים לא רצה למצוא את עצמו חשוך ילדים
וכו וכו....
כל אחד וה"שק" שלו..

 

[Anna begins cc]

אתה צודק לחלוטין.

וגם זה מתקשר לי לשיחה שלי עם אבא שלי
(באמת הייתה שיחה מעניינת

)

אמרתי לו שהדבר הכי חשוב בעיניי הוא תמיד לזכור להיות אסיר תודה על הברכות שיש לך בחיים,
וזו גם דרך העידוד שלי. תמיד כשאני קצת מדוכדכת, אני חושבת על כל הדברים הטובים שיש לי בחיים ושלא הייתי מוותרת עליהם לעולם,
וזה מעודד אותי מיד.


אז בסדר, מוסר ההשכל נרשם. לא נחליף..

 

[cundason]

אבל כבר הכנתי קורות חיים!

 

[יהלום 86]

אתה לא תקבל הטפה כאן אחי היקר

את מה שאני חושבת כבר אמרתי לך הרבה פעמים.
וכל זה לא סותר את העובדה שאני גאה בך מאוד ומאמינה שיש לך פוטנציאל עצום ושהוא לא ממומש כמו שצריך בעבודה הנוכחית

 

[cundason]

אין הטפה?!

זה רשמי! התוכנית דפקה לך את הראש!!