מה דפוק בי...

[לא מסתדרת עם עצמי]

מה דפוק בי...

אולי תגידו לי מה דפוק בי, החבר שלי ואני נפרדנו לפני חצי שנה ועדיין אוהבים מאד היינו בניתוק מוחלט חודש וחצי ואז הוא חזר לקשר, אבל טלפוני, בזמן הניתוק יצאתי עם מישהו והבנתי שזה לא זה, שאני רוצה אותו! (ריבאונד במלוא מובן המילה) וכלום לא עזר הוא עדיין סגור בדעתו.. האקס שלי-שהוא אוהב מאד רוצה מאד, אבל כרגע זה מסובך מדי והוא לא מסוגל מפחד לפגוע כל היום אומר כמה הוא "מצטער" ומה זה עוזר לי כי זה לא מחזיר אותו. הוא נותן לדברים שולים משקל לקחת מאיתנו את האושר של שנינו ושנינו סובלים באמת, הוא לא ישן אני כל הזמן בשינויי המצבי רוח. אז הגענו למסקנה שצריך ניתוק ואנחנו נפגשים ליומולדת שלו להעביר לילה (ולא על זה השאלה ואני לא מעוניינת לקבל תגובה על זה) ואז הגענו למסקנה של ניתוק סופי,ואני מבינה שהוא צריך את זה כדי להגיע למסקנה אבל לא יודעת קשה לי להרפות ממנו מפחדת לוותר עליו, ובאותה מידה רוצה מישהו אחר די אני כבר לא יודעת בתוך תוכי רוצה אותו אבל אין אותו ונמאס לי לסבול, אבל בברגע שאמר שגם ינסה למחוק אותי כאב לי אני רק רוצה שיגיע להחלטה לא ימחק ואני יודעת כמה קשה יהיה לי להרפות ממנו ל"המית" את הקשר שלנו.. שאני בתוך תוכי לא רוצה את זה.. ומאמינה שנחזור אבל אני כבר לא מסוגלת להיות לויה על חוט השיערה ומצד אחר אני לא מסוגלת להרפות ממנו ולהפסיד אותו!ואני יודעת שאני מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ואי אפשר. אני מרגישה כאילו אני בצומת דרכים ומנסה להביט על הדרך ולראות מה נחשף בה כדי לדעת מה לבחור ואי אפשר, ואני כל כך מתוסכלת ולא יודעת מה לבחור.. למה אהבה כזו כואבת.. זה לא הגיוני זה אבסורד..שאני אדע מה הפיתרון והוא ידע והמשפחה תהרוס הכל, איך הוא מוכן לוותר על הכל.. או שאולי הוא לא מוותר ורק חושב. והכי גרוע נמאס לי לחשוב, ץתולה תקוה בכל מילה ובכל דבר ומשהו מאכזב אני נכנסת לדיכאון והטלטלה הזו הורגת אותי.. ולכל היפיי נפש שייגידו תמצאי תחביב וכל הדברים הללו זה לא עוזר זה הרבה יותר עמוק מתחביבים.. אני עובדת לומדת ויש תחביבים אבל בלילה ובחופש נזכרים בזה.. אז איך גורמים לעצמי להבין מה להחליט.. אני בכלל לא יודעת למה כתבתי פה, אולי הדרך לפרוק אבל פשוט כואב לי באמת. כמו תיבה נעולה שפוחדת לפתוח אותה כי אני ידועת שזה כרוך בלאבד אותו לתמיד למרות שתמיד אמרנו שאם זה גורל אז זה יחזור בגדול... אבל זה יפה במילים ולא באמת ביום יום..

 

[אדם אוהב וחושב]

שאלה

אם אתם אוהבים, למה נפרדתם? למה לא תחזרו, לפחות לקשר פשוט?

 

[קרן אור של החיים]

במשפט אחד:

לא נתת לעצמך זמן להחלים וכל עוד זה המצב- לא תחלימי. ניתוק זה ניתוק. לא "ניתוק כדי שהוא יחזור". נ.ב לא אהבתי את מה שכתבת. בכלל לא. אני לא מבינה למה את צריכה להקטין את האנשים שמייעצים, עוד אפילו לפני שהם פותחים את הפה. "יפי נפש"? אולי זו עיצה נפוצה דווקא כי היא יעילה מאוד? אפילו אצלך זה יעיל ברוב רובו של הזמן. מה את רוצה? שנמצא דרך לסלק ממך מחשבות שאת לא מצליחה לסלק? בקיצור, עם המשפט הזה די הוצאת לי את החשק לענות.

 

[אדם אוהב וחושב]

אני מסכים

שעסוק בתחביבים מענינים דרך טובה מאד להקל על אהבה נכזבת. אהבה חדשה דוקא לא ממש עוזרת, לדעתי, כי אפשר לאהוב הרבה אנשים ביחד: אחד באופן רומנטי, ואחר באופן ידידותי. כשאוהבים אהבה רומנטית אמתית ועמוקה, אוהבים גם באופן ידידותי. חשוב לאהוב את עצמנו.

 

[Music addicted 1]

לדעתי

טוב שכתבת כאן ופרקת את מה שאת מרגישה. זה חשוב מאוד. לדעתי, יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך: מה את רוצה עכשיו? מה את מחפשת? קשר רציני או ריבאונד? למה התחלת קשר חדש כל כך מהר אחרי שנפרדת מהחבר שלך? למה לא לקחת זמן לעצמך להתאושש וללמוד ממה שהיה? למה נפרדת מחבר שלך? מה היו הבעיות? מה היה חסר? איך ניסיתם להתמודד? לדעתי, קשה לבחור מאוד בין שני דברים. במיוחד במקרה כמו זה, בהם שני הבחורים מייצגים רצונות סותרים. אולי כדאי פשוט להרפות ולשחרר. כשמשהו לא הולך לא צריך להחזיק בו בכוח. זה רק גורם לעוד נזק לטווח הארוך.