מה דפוק בי?

[אולי 2]

מה דפוק בי?

לפני 7 חודשים איבדתי הריון בשבוע מתקדם
מאז אני לא מסוגלת לחזור לטיפולים. לא רוצה להיןת בהריון
אני עוקבת אחרי ההודעות כאן בפורום ואני שמה לב שכל מי שעברה אובדן מנסה שוב מיד להיכנס להריון
ואני מנסה להבין מה דפוק אצלי?
ובכלל מעצבן אותי שאנשים אומרים לי שהתרופה הכי טובה למה שקרה לי זה להיכנס להריון. כאילו שזה ישכיח את הצער שלי.

 

[mony1975]

כלום לא דפוק אצלך!

אני רוצה להגיד לך שאת כנראה יותר חכמה ממני לפחות...באובדן הראשון ניסיתי מיד וזה שבר אותי פעם אחרי פעם...כי הנפש והגוף לא היו שם בכלל ועובדה שלא הצלחתי במשך שנה. כלום לא דפוק אצלך.את פשוט מתאבלת על מה שאיבדת..את בטראומה ממה שאיבדת.
מניסיון מר..אל תקשיבי לדעות המעצבנות לפעמים של אנשים...הריון נוסף לא ישכיח את הקודם לעולם..תמיד יהיה לך אותו..הריון נוסף יגיע שתרצי..שתהיה מוכנה בנפש שלך לקבל את זה שוב..לחוות שוב את הרעיון של הריון .
אל תתני לאף אחד לתת לך להרגיש רע יותר ממה שאת כבר מרגישה בטח .

 

[שלולואמא1]

לצערי מזדהה מאוד עם התגובה הזאת

את גם יותר חכמה ממני. לי היה נראה שהכל יהיה בסדר, אם רק אכנס שוב להריון אחרי אובדן אחד.
אז נכנסתי, וכל ההריון רק בכיתי, ופחדתי. וכשהגיע שבוע 16 גם העוברית השניה מתה

ואני חושבת שאיזה טיפשה הייתי, אולי היה עדיף שהייתי מחכה, מבררת. או מוותרת ולא נשארת עם לב שבור ושני עוברים מתים

 

[d and r]

למה לך לחשוב ככה?

אני לגמרי יכולה להבין את חוסר הרצון להכניס את עצמך ללחץ של הריון נוסף. לוקח זמן להתאושש מחוויה כזו נוראית ולהחליט שמתקדמים הלאה. אז קחי את הזמן שלך. רק את יודעת מה נכון לך ומה יעשה לך טוב ואם וכאשר תחליטי שאת מנסה שוב זה יבוא ממקום שלם.

 

[קרן אור 123]

את מושלמת

את לא דפוקה , המצב שאת נמצאת בו דפוק . את צריכה את הזמן שלך להתחזק פיזית ונפשית לפני שתוכלי להכיל עוד הריון ,גם אני מרגישה כמוך ואני בטוחה שיש עוד נשים חזקות כמוך שעברו חוויה דומה שחשות כך . קחי את הזמן שלך

 

[מקוםבלב]

היי יקרה,

את ממש לא דפוקה, אלא נורמלית לחלוטין.
מכירה עוד הרבה נשים כמוך.
כל אחת מגיבה אחרת לאובדן .
אני חושבת שצריך לעבד את מה שקרה, להכין את הגוף והנפש ובכלל את המערך הרפואי בכדי שתרגישי בטוחה שוב להיכנס
להריון.
קחי לך את הזמן.רק חשוב שתוודאי עם עצמך מה הסיבות האמיתיות.והאם הם נכונות ומתאימות.כמובן רק עם עצמך.
כי לפעמים יש פחד מאוד גדול שמשתק את כל שאר המערכות .ובעזרת תמיכה והכנה ניתן להמשיך הלאה.
אבל רק את יכולה לדעת ולהחליט מה הלאה.
חיבוק

 

[לא לא לא1]

נראית לי החלטה חכמה

אומנם אני רק צופה פה בפורום אבל הייתי חייבת להגיב.

זה לא נובע מדפיקות אלא מחוכמה. את והגוף שלך עברתם חתיכת טראומה. הגוף צריך זמן להחלים ובאופן כללי אחרי לידה כדאי להמתין תקופה לפני כניסה להריון נוסף לנקות קצת את הגוף מההורמונים- מנוחה.
את לדעתי עושה דבר ממש חכם בשביל הנפש שלך והילדים העתידיים. את חווה את העצב במלואו כעת ותכנסי להריון הבא במצב נפשי הרבה יותר טוב ורגוע. הצער תמיד יהיה שם אבל הוא יתפוס פחות מקום בהריון הבא ותוכלי לחוות אותו ממקום יותר מפוכח ולא כתחליף למשהו שאבד.

 

[מיכלי 55]

 

[לראות את האור1]

אנחנו הדפוקות

את בסדר גמור, אנחנו הדפוקות,
אנחנו לא מסוגלות להתמודד עם תחושת הריקנות,
אנחנו מנסות לעשות הכל על מנת להרגיש שוב מלאות,
אנחנו לא מסוגלות להתמודד עם מה שקרה ומנסות לחפש "פתרונות קלים",
אנחנו אלה שמנסות למרות שהגוף והנפש לא מוכנים, אנחנו נלחמות בטבע,
אנחנו מנסות להכריח את עצמנו,
כתוצאה מכל זה אנחנו חשות אכזבה כל פעם מחדש, דיכאון, כאב, קושי...
אנחנו לא מתמודדות אנחנו מנסות לברוח!
הלוואי והייתי יכולה להרגיש כמוך,
הלוואי והייתי מסוגלת לעצור את הדחף הלא הגיוני הזה, להשתקע בכאב על האובדן של הקטן שלי,
להתמודד עם העובדה שעברתי לידה, כן, כן, אני!, אני עברתי לידה!
תאמיני לי, את בסדר, זה אנחנו הדפוקות!

 

[iritz9]

את לא לבד

אני אחרי 4 הפלות וכל פעם אחרי הפלה אני לא יכולה אפילו לחשוב על כניסה להריון.....

 

[אולי 2]

תודה בנות. אני קוראת את התגובות ובוכה

למרות שעבר הרבה זמן אני עדיין בתקופה קשה
ונוסף על הכל פוטרתי מהעבודה
קיצר תקופה נאחסית ואני רק בוכה מכל שטות וזה כזה לא אופייני לי

 

[mony1975]

קצת דפוק..אבל כ"כ דומה

מפחיד קצת..אבל גם לי זה קרה. גם אותי ניסו לפטר מהעבודה אחרי מס' חודשים ( ובטיפושתי התעקשתי להשאר כדי להמשיך בטיפולים והם לא יכולו לפטר אותי) ....לפחות בזה אני כן יכולה קצת אולי אבל רק אולי לנחם. אחד הדברים הבאמת חכמים שעשיתי בסוף זה לקום וללכת לבד...לקח לי כמעט שנה אבל בסוף קמתי ועזבתי.זה היה כזה חכם.להתחיל מקום חדש שאף אחד לא יודע...שאף אחד לא בוחן אותך ב7 עיניים כל חודש לראות אולי החודש הצלחת שוב להכנס להריון. הגעתי למקום חדש שלא ידע דבר ( עד שהגיע ההריון השני שגם אותו איבדתי.....) .
מבחינתך לא עבר מספיק זמן...מבחינתך זה עדיין שם הכאב והעצב והאובדן וזה בסדר שבוכים סתם ( גם אותי זה היה מחרפן הבכי הזה כי אני הכי לא בכיינת שיש והייתי בוכה מכל שטות)
שולחת חיבוק..גם לך..גם לעצמי גם לכולן פה.

 

[חגית2001]

את זו ששפויה!-ואני זו שדפוקה...

שמסרבת להאמין למציאות...
שמנסה שוב ושוב...ללא הפסקה.
ממאנת לקחת הפסקה להירגע.
מתכחשת.
למרות האכזבות החוזרות...

כל אחת ושפיותה היא..
כל אחת הולכת בדרכה שלה
כל אחת מקבלת את האובדן בצורה שונה..
האחת רוצה להרגע, לעכל..
ואחרת מסרבת להאמין ובעימת עיניים מנסה שוב.

להגיד לך אם זה הכי טוב?
להגיד לך אם זה מה שישכיח את הצער??
לא יודעת לענות...
אם אחד לא יודע מה הכי טוב..
כל אחת במצב האידוודואלי שלה.

ולעיתים-אני מתחננת שמישהו יחליט בשבילי!-
כי אני כבר לא יודעת מה הכי טוב לי.-אבל זו אני.