דווקא אני לא מופתע מהתעלמותם
רק אציין בנוסף שני מהלכים נוספים המצביעים על מגמת בית המשפט העליון ובמיוחד העומד בראשה. 1.מהלך שטורפד באופן אישי ע"י נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט אהרון ברק, הוא דאג (מעבר לזימונו בוועדה) להתייצב בוועדה שדנה האם יש מקום לבית משפט נוסף, בית משפט לחוקה, שתפקידו המוגדר והרשמי פיקוח ישיר על המחוקק, קרי הכנסת. עצם בחישתו הגלויה וניסיון להשפיע בכל הנוגעים בדבר תוך איום אלגנטי [איום(?) כמובן שצריך לקרוא בין השורות], מעורר שאלות נוקבות לגביו ולמסקנות אישיות מצידו. החשש והפחד הנורא מכל, נטילת הסמכות (רובה) מידי כבוד נשיא בית המשפט העליון, עבורו זה חלום בלהות.
תמצית (סיכום) דבריו: הרעיון בדבר הקמתו של בית משפט מיוחד לחוקה הוא רעיון מסוכן. תוצאתו פוליטיזציה של השפיטה והרס בית המשפט העליון. במשך 53 שנים בנתה מדינת ישראל מבנה מפואר של שפיטה עצמאית וא-פוליטית, שהביאה לנו את זכויות האדם המוכרות כיום אצלנו. קיים חשש כבד כי הקמתו של בית משפט מיוחד לחוקה תעלה את הכורת על מפעל מפואר זה. תהיה בכך סכנה ישירה ומוחשית לדמוקרטיה בישראל.
חלילה לשלוח יד במפעל חייו הוא יודע יותר טוב מהעם מה טוב עבורו? אדישות מוחלטת (מכוונת?) לאדמה הבוערת מתחתיו? 2.מהלך נוסף המתגבש בימים אלו הוא שקיפות דיוני המשפט לעיתונאים ולציבור הרחב בפרט, קרי האזרחים. גם מהלך זה נראה לי שיקבר אי שם במרתפי (לפחות מפואר) בנין בית המשפט העליון. במצב שכזה השופטים יהיו חשופים לביקורת מצד אנשי המקצוע בתחום וגם לציבור הרחב. ומשום מה זה מאד (בלשון המעטה) לא מוצא חן בעיניהם.(?) התעלמות מהנושא מצד נציגי שינוי כנראה נובעת מתפיסת בית המפשט העליון כפרה קדושה(?), בהחלט תואם את דעת כבוד השופט ברק.