אני לא חושבת שההרגשה של
הכותבת היא ייחודית אצלה. הרי כולנו חיים בשיגרה. זה מה שנקרא שיגרה, לא ? אני מברכת על כל יום שהוא שיגרה. יש את החוויות של נסיעה לחו"ל פה ושם, יציאה לבילוי נחמד עם בן הזוג או עם חברים, לקחת את הילד/ים לכייף ולראות אותם נהנים, לצאת לקניות בשביל הכיף, לקרוא ספר טוב, לצפות בסרט טוב, להיפגש עם חברים וחברות על כוס קפה ולדבר על הא ודא, אך באופן כללי השיגרה לא מפריעה לי, דווקא נוח לי מאוד כך. אפשר למלא את החלל של זמן פנוי בהמון חוויות נעימות ומרגשות אך אי אפשר הרי לצפות מחיים שיהיו מלאי הפתעות וחידושים בכל רגע נתון ?