מה דעתכן על הלוחשת?

[אוריון של שי]

מה דעתכן על הלוחשת?

קראתי עכשיו את הלוחשת לפעוטות ואני אשמח לשמוע דעות. אני אישית מאוד מבודחת מהעובדה שהיא בריטית כל כך בולטת ומהאמריקאיות של הספר. קיבלתי כמה רעיונות מעניינים, הסכמתי עם חלק מהדברים וחלק נראה לי בלתי שפוי בעליל - לשחק לבד במיטה/לול 30-40 דקות בגיל שנה? האכלה עצמית בכפית בגיל 10 חודשים? אולי יש כאלה - לא הבן שלי ואני לא מצפה לזה בכלל - שיקח את הזמן. שאלה שהיא העלתה אצלי ואני מתלבטת בה זה שאלת המוצץ - בעיניה זה לא חפץ הרגעה עצמית (כי התינוק קורא לאמא כשהוא נופל) ויש להגמל ממנו בהקדם בעיני זה תירוץ שהיא מצאה לעצמה כדי לתרץ למה היא כל כך נגד מוצץ וזה חפץ הרגעה עצמית, אמנם לא הכי מוצלח (בגלל הקוטן) אבל עדיין נחשב. מה דעתכן?

 

[אוריון של שי]

אגב - למה הסכמתי

להתייחסות להתנהגות לא מקובלת (התפרצויות, מכות...) - פעם אחת לתקן, פעם שניה להרחיק (פסק זמן של אמא עם תינוק - כזמן להרגע לא כעונש) פעם שלישית לעזוב וכל זאת בעיניניות וחמלה - בלי להעליב את הילד לתת לילד בחירה אמיתי - כלומר להציע לו רק דברים שמקובלים עלייך ולכן "אתה רוצה אמבטיה עכשיו?" אסור כי את כבר החלטת שעכשיו עושים אמבטיה במקום אפשר לבחור מי (אמא או ילד) ועל זה יש לי שני דברים להגיד הרציני - אמנם בהתחלה זה נשמע כמו התחכמות אך בכל זאת זה נותן לילד שליטה וכבוד המבודח - "אתה רוצה את המכות בלחי או בטוסיק" אוי - היא אוסרת על מכות באופן מוחלט!!! לקריאה שלה לשמור על שליטה עצמית ולקריאה לכבד את הילד תמיד - אני מנסה ליישם את הרעיון שכשהוא מתחיל לזרוק אוכל הוא לא רעב וצריך להוציא אותו מהכסא (בעייה - שי זורק מתוך משחק וסקרנות ולפעמים הוא כן רוצה להמשיך לשבת בכסא ולשחק ולאכול - אני בשלב הגישוש) הרבה רעיונות טובים בנושאי גמילה ועצמאות, ילד נוסף ועוד

 

[דוריערה]

הלוחשת

הספר נתן לי המון נקודות למחשבה, קראתי אותו אחרי לידת את ביתי השנייה, ועדיין הוא מאוד עזר לי. יש המון דברים שנראים כביכול ברורים רק הייתי צריכה לקרוא את זה בספר כדי להבין עד כמה הם נכונים וברורים. גם הספר הראשון מעולה,זהו ספר מצויין כספר מתנה לחברה יולדת...

 

[נעה גל]

לא קראתי את הספר, כי אני חייבת

להודות שאני שבעה מספרים שמספרים לנו איך להיות הורים טובים יותר. בכל מקרה, לגבי הדברים הבלתי שפויים בעליל אז - איתמר האכיל את עצמו כבר בגיל 8 חודשים בכפית. הוא נתקל בכפיות בגיל מאוד צעיר, התלהב והתאמן. בכלל, כשאני חושבת על זה... הילד חובב סכו"ם. היום בגיל שנתיים וחצי הוא כבר משתמש בסכין ומזלג (אורן לעומת זאת... עדין אוכלת מדי פעם בידיים). לגבי לשחק לבד - אורן כן שחקה זמנים כאלה במיטה לבד בגיל שנה. בדיעבד, אני יודעת שזו היתה טעות בהקשר של אורן. יש ילדים שקשה נמאס להם הם לא מודיעים או מסמנים וצריך להיות מאוד רגישים אליהם. אז, לא ידעתי שהיא כזו (ולא ידעתי שבכלל יש ילדים כאלה) ואני חושבת שזה לא היה נכון להשאיר אותה "לשחק" במיטה. במיטה ובלול (אני בגיל 1/2 שנה מקפלת את הלול ולא משתמשת בו יותר) ישנים. לשחק משחקים אפשר על השטיח במקום שאפשר לזוז ולהיות חופשיים - אבל, זו דעתי האישית שלא קשורה לספר ולמה שנאמר בו (כי כאמור, לא קראתי אותו). לגבי מוצץ - בתור אמא לשני ילדים הקשורים מאוד לחפצי הרגעה (אורן לאצבע ואיתמר למוצץ) אני לא מתכוונת לגמול אותם באופן יזום ממני (אולי לטירונות אני לא אסכים שהוא ילך עם מוצץ).

 

[נעה גל]

שקשה נמאס להם=נמאס להם

 

[אוריון של שי]

לגבי הכפית

ברור לי שיש ילדים שמסוגלים - פשוט לדעתי זו לא יכולה להיות ציפיה

 

[נעה גל]

בוודאי שלא

בכלל כמה שפחות ציפיות ככה יותר טוב בחיים (גם לילדים וגם להורים).