דעתי בנושא הביות ../images/Emo82.gif
אני באופן אישי לא מסוגלת לחשוב על התינוקות שלי שוכבים במיטה אחת מתוך עוד 20 מיטות בתינוקיה, בוכים לתשומת לב ולא מקבלים אותה מיד משום שקשה לשתי אחיות לטפל בכל התינוקות בו זמנית (לא מרוע לב, פשוט מפאת המצב), רעבים ומקבלים אוכל רק אחרי חצי שעה כי אף אחד לא שם לב, או סתם נרדמים מרוב מצוקה אחרי שבכו וקראו ואף אחד לא בא
הפרידה של התינוק מאמו היא קשה לו מאוד. המקום הטבעי של התינוק לאחר הלידה הוא בזרועות האם, על החזה שלה, מחובק ואהוב וחמים ונעים. לא בתוך עריסה בחדר מלא תינוקות. הוא היה בתוך הגוף שלך עד עכשיו, שמע והריח וחש אותך 24 שעות ביממה. לא פלא שלתינוקות כל כך קשה היציאה לאוויר העולם, שהם מפתחים קוליק וגזים והשד יודע מה שברוב המקרים בכלל לא קשורים לכאבי בטן אלא לקושי שלהם עם העולם... במיוחד אם הם מופרדים מהאם ומונחים בקופסת פלסטיק שקופה ברגע שהם יוצאים, מופרדים מהדבר היחיד שהם מכירים ויודעים בעולם הזה. מישהו צריך לקום ולומר לכל הנשים בהריון, שהזמן שלהן לנוח הוא
עכשיו!!!, בזמן ההריון, לא אחרי הלידה. היומיים (או 4 - אם את אחרי קיסרי) האלה בביה"ח הם הזמן שלך ללמוד את התינוק שלך, לקבל הסברים לגבי הטיפול בו, ללמוד להניק, לחתל, לרחוץ, להרגיע... לספור מיליון פעמים שיש לו את כל האצבעות, לפתוח את הבגדים הקטנים ולבדוק שוב ושוב כמה שהוא מושלם... לא סתם הטבע נתן לנו אנרגיות שלא יאומנו אחרי הלידה. אשה אחרי לידה מתקשה לישון, היא מתרגשת, מלאת אדרנלין... ובשביל זה הטבע ארגן לנו גם כמה הורמונים שמרדימים אותנו ואת התינוק בסופה של הנקה (כמה מכן שכבר ילדו מכירות את ההרגשה הסוטולית הזו של סוף ההנקה, ההתעפצות הזו עם התינוק על הידיים?...). אני אישית לא הייתי מסוגלת לישון או להירגע בכל פעם שלקחו לי תינוקת לתינוקיה לשם שקילה, בדיקה, וכו'. הייתי מסתובבת כמו אריה בכלוב ומחכה לה שתחזור, הולכת הלוך וחזור מחוץ לחלון הגדול של התינוקיה ועושה עיניים לאחיות - שרק יחזירו לי אותה... אז זו דעתי על ביות. רק ביות. רק מלא. ואם אי אפשר - הולכת הביתה ברגע שאני יכולה לקום מהמיטה לבד.
