מה דעתכן על ביות?

[lulyK]

בליס משתדלים לתת ליולדות

בקיסרי חדר נפרד, וממה שראיתי אין בעיה שהבעלים יישארו (אני ילדתי בלידה רגילה ובעלי נשאר איתי בחדר של 3 יולדות........ שאלנו לרשותן של היולדות האחרות, והאחיות העלימו עין).

 

[מאז]

קראתי את ספגטינה וזה אכן מזעזע, אבל

אבל אני חושבת שזה המקרה היוצא מן הכלל. (ואגב, בפורומי הורים אפשר לקרוא המון מקרים של מטפלות לא טובות, וגנים בעייתיים, אז מה, כולנו מגדלות את הילדים בבית?) ושוב, אני מאוד מאוד בעד ביות מלא, וזה היה לי מצויין. אבל, אני נגד לעשות רגשות אשמה מפה ועד להודעה חדשה למי שמחליטה לשים את התינוק בתינוקיה כדי שתוכל לישון קצת (וזה, לדעתי, מה שחלק מההודעות כאן עושות).

 

[שרון שיאצו]

בעיני זה נהדר. אני נהניתי מכל רגע.

 

[זואירדן]

תגובה ל"מאז"

למיטב הבנתי אף אחת כאן לא שופטת שום אמא שמחליטה על ביות חלקי. כל הזעם כאן מופנה כלפי בתי החולים שלא מאפשרים לנו להחליט את ההחלטות הקשורות אך ורק בנו ובילדינו. כשאני אגיע למצב של פוסט-לידה אני רוצה להיות מוסגלת להחליט האם גופי זקוק לנוחה או שהוא יכול לעמוד בטיפול בתינוקי. זה הכל! אני לא רוצה שב"ח כגון בלינסון יחליט שאני צריכה לישון בלילה (בפעם האחרונה שמישהו ניסה לחליט כזה דבר בשבילי היה בגן כשהגננות כעסו ועשו סנקציות כשלא רציתי לישון צהריים

- אז תודה רבה, אבל עברו למעלה מ-25 שנה ולידה אחת ואני בהחלט מסוגלת להחליט בעצמי מתי לנוח ומתי לא). מי אמר כאן משהו על אמהות טובות/לא טובות?!!! את הראשונה שהזכרת זאת... אגב, בלידה הקודמת עם ביות מלא (שלא נאלצתי להתעקש עליו כי ילדתי בארה"ב ואפילו לא ידענו שיש אחרת) בלילה הראשון כשהייתי עייפה ולא ידעתי מה עושים עם היצורון המתוק והצורח, אחות נחמדה נורא הציעה לשמור עליו כשעתיים והסכמתי בשמחה (לא שזה עזר, הייתי בלחץ ולא הצלחתי לישון מימלא). והפואנטה היא, כנ"ל, אני רוצה להיות מסוגלת להגיד "קחו את התינוק או אל תקחו אותו! זה הכל!

 

[אמאאור]

זואירדן, כל מילה - בסלע ../images/Emo45.gif

אף אחד פה לא דיבר על רגשות אשמה ל"אימהות לא טובות". אנחנו מדברות פה על זכות הבחירה - לאמא זכות הבחירה, לא לבית החולים!

 

[אמא של פילפילון]

רק ביות../images/Emo70.gif

אני ממש בעד. בעיני זה צורך חיוני של התינוק ושל האם. יש גישות הטוענות (וזה מגובה במחקר) שאחד המקורות לדכאון אחרי לידה הוא הפרדה פיזית של האם מן התינוק. הגוף מרגיש על ידי המגע ועל ידי היניקה כי יש צינוק והכל בסדר. הפרדה פיזית משדרת לגוף את המסר ההפוך ומכאן הדכאון. לצערי, רק בלידה אחת היה לי ביות מלא (ואחרי יום וחצי מילא הייתי בבית). בשל סוג דם שונה ביני לבין הילדים יש להם צהבת שמחייבת פוטותרפיה ואז נאלצים להפרד קצת, אבל אז אני פשוט עוברת לגור ליד הפוטתרפיה. לא מסוגלת להפרד מהם. המופלטה

היה מאושפז 8 ימים, וכך ביליתי לי 18-20 שעות ביממה ביחידת המעבר בתל השומר, כי לא יכולתי לסבול את זה שהוא לא איתי. כשהתנאים מאפשרים ביות מלא זה הדבר המועדף. (ובעיני עדיף ללדת וישר ללכת הבייתה, גם זו אופציה קיימת).