כן..
הוא בן 21 אני בת 18 3 חודשים "אין יחס כלכך" יגדיר את התחושה שהוא לא נמצא. הוא בקושי מתקשר בקושי שולח הודעות משהו שלפני גניבת האוטו היה הרבה יותר טוב... (הוא לא אמר לי שזה בגלל האוטו אבל לפי הזמן אני חושבת) בקושי נפגשים כן, זה משתנה אבל יוצא שבקושי (מאוד). פעם הוא היה משקיע מאוד וזה עבר, אני יודעת שהוא לא רוצה לסיים את הקשר, אבל משהו מפריע לו להיות מעורב בקשר (חבר,דכאון,עצבים אנערף) אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה הייתי נורא סבלנית אבל כבר מתחילה להתפוצץ. הוא לא מוציא עליי את העצבים אף פעם, הוא אמר לי מהתחלה שזה לא יקרה, הוא פשוט נהיה שקט ובקושי מדבר עם מישהו כדי לא להוציא את העצבים. אבל זה כבר עבר גבול למה הוא בכלל לא מדבר (10 דקות בשבוע לא נחשב אצלי דיבור) . הוא כרגע גם "משחרר" אותי, לא מבחינת פרידה, אלא עצם זה שהוא לא כלכך בקשר איתי נותן לי הזדמנות להכיר אנשים ו"למצוא" משהו בעצם טוב יותר, ברגע שמישהו כן בקשר אז לא רוצים להכיר אחרים כי יש משהו הכי טוב איתי, אבל כרגע זה ממש ההפך. בקשר למתנה, לא נראה לי נכון עכשיו כי באמת אין לי כבר כוח בעצמי אני נשברת.
הייתה שיחה בעבר אבל לא חל שיפור מצדו. פרידה היא אכן הפתרון?
ועוד שאלה, גבר של אוטו (אחד שלא זז בלי האוטו כבר כמה שנים טובות), והאוטו נגנב. עד כמה המצב חמור אצל הגבר? (דכאון, עצבים וכו) מה עושים ? (כשכבר הסבלנות אוזלת מצד הבת זוג) אני מבולבלת מאוד
חג שמח.