מה דעתכם?

[בן ישר]

מה דעתכם?

ב"שרת העיוור" היתה בקורת על "ענה לי",המבקר כתב שם שאהוד מנסה בכח להוכיח לכל העולם שהוא דתי,ושזה משפיע לרעה על הדיסק,והופך אותו לאלבום מגויס לענין היהדות,ולאלבום משעמם ומכביד. יש שם דיון מאוד מענין בין אנשים שמסכימים איתו ואנשים שלא מסכימים,(אני לא יודע לעשות לינקים,לצערי...אבל אפשר להיכנס לשם ולראות את זה.)אני לא חושב שהוא צודק,אבל מה דעתכם?

 

[מורי לנצח]

אני ממש לא מסכימה

אני לא רואה את האלבום הזה בצורה דתית יותר משאר האלבומים. אני לא חושבת שהעובדה שהוא חזר בתשובה צריכה להפוך ישר את האלבום שלו לדתי יותר או דתי פחות !! ואה לכל העצלנים הנה לינק ..

 

[גשם של נובמבר]

מה? איזה שטות גמורה

מנסה להוכיח שהוא דתי? מה זה השטות הזאת? אני לא מצאתי שום סממן דתי בדיסק הזה, להיפך - יחסית לאדם מסורתי או דתי, הדיסק עצמו אם הייתי שומעת אותו בלי להכיר את אהוד לא הייתי חושבת שמדובר באדם דתי במיוחד. אולי מהמנגינות אפשר איכשהו להסיק שיש השפעה דתית אבל חוץ מזה לא שמתי לב לזה. נראה לכם שאם הוא היה מנסה להוכיח את דתיותו הוא היה שם שיר כמו "סטארטר"?

 

[תמיררר]

יש קצת נגיעות דתיות

ברוקלין, דממה דקה וענה לי. אבל בין זה לבין להחזיר אנשים בתשובה ההבדל ענק. הוא בנאדם מסורתי אז מן הסתם שיהיו לו מסרים דתיים בשירים. כמו שמאיר אריאל היה ימני ואפשר לשמוע את זה.

 

[בן ישר]

שמח שאתם מסכימים איתי,אבל...

תמירר,אני לא בטוח שמאיר אריאל היה ימני,ואפשר לראות את זה במשפטים כמו:"בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה..."או בשיר "על ארץ מוותרים רק בלב".

 

[תמיררר]

זה די מוזר

שבחרת דווקא ב"שיר כאב" בשביל להגיד שמאיר אריאל לא היה ימני. כל השיר הזה מלא באווירה ציונית -אנטי ערבית. ויש עוד דוגמאות, אבל זה כבר לפורום מאיר אריאל

 

[גולוגולוגולוגל]

ראו הודעת דופק על דלתי מרום למעלה..

 

[פראליה]

לדעתי...

הביקורת שנכתבה באתר מאוד לא עניינית. הכותב הוא פשוט אנטי דתי, ולכן סולד מכל מה שקשור בדת, וברגע ששמע שאהוד בנאי חוזר בתשובה, חיכה להזדמנות לנגח בו ולהראות כמה דת זה רע וכמה מתחרפן ולא אמיתי אמן שחוזר בתשובה. שיהיה לכם ברור, אני אתאיסט ל-ג-מ-ר-י, רחוק מכל ה"יהדות המסורתית" או תקראו לזה איך שתקראו לזה...קיבוצניק בקיצור אבל אני לא מתייחס לדת כאל משהו מפחיד או רע או משהו שאני צריך להתרחק או לשנוא אותו. בנוסף, אני לא חושב שזה אלבום כזה דתי, יש פה ושם רמיזות, בעיקר בברוקלין (אחד השירים שאני פחות אוהב), אבל בסך הכל אהוד נותן בראש במוזיקה והטקסטים מדברים על אהבה, על שלום, על סיפורים שונים ומשונים, וכן גם על יהדות ועל עברית. זה רע? לא!! נהניתי כמעט מכל רגע באלבום הזה. בנוסף, אני חייב לציין שהתגובות שם באתר פלצניות אחת אחת, וכולם שם ממשיכים את הקו שהתחיל המחבר ומזיינים את השכל בלי להתייחס לעובדה הכי חשובה לדעתי - המוזיקה של אהוד נשמעת מצויין. שימשיכו לחפור, זהו האלבום האהוב עלי.