D o l f i n a
New member
כן, גם אני.
א. כי אין דבר כזה שזה לא ישפיע עלי. הדת היהודית משפיעה על אורח החיים הישראלי בהרבה דרכים שלא מוצאות חן בעיניי. כי דת זה דבר שנוטה לכפות את עצמו, בין אם דרך החוק ובין אם דרך לחצים חברתיים. ואני די בטוחה שאני לא צריכה להביא פה דוגמאות - אני בטוחה שאת מכירה אותן. אין ספק, לא אמרתי שהדת היהודית אינה משפיעה על אורח החיים הישראלי ועל שלי כאינדווידואל, רק אמרתי שזה לא משהו שאני יכולה להלחם בו או לשנות אותו, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה למזער את ההשפעה הזו עד כמה שאני יכולה במידה ואינה לטעמי. אז כן, את יכולה לקרוא לזה סוג של השלמה, לא ממקום של חוסר רצון לשנות, אלא ממקום ריאליסטי, מקום של חוסר יכולת. ב. כי אני מאמינה שהחברה אחראית להגן על כל חבריה, ולא רק על אלה שחושבים כמוני. במיוחד על הצעירים בהם. וכשדת כלשהי משפיעה על הנורמות החברתיות בצורה חזקה מדי, ההגנה הזאת לא תופסת. אם לקחת דוגמה קיצונית, העובדה שהמשטרה לא מסוגלת להגן על שתי נשים נוצריות שחטאן הנורא היה שהן חיו בשכונה דתית (והיו נוצריות) מהמון מוסת שכמעט עושה בהן לינץ' ובסופו של דבר מחריב את הדירה שלהן, מראה כמה שהנורמות האלה דפוקות. אז לא, מבחינתי זה לא "תחיו איך שבא לכם ואני אשקוט לי כאן, בבועת האושר הקטנה והמבודדת שלי, רק אל תפריעו לי". גם כי אין בנמצא בועה כזאת, וגם כי בעיניי זאת לא דרך לאדם לחיות. ברוכה הבאה, את לא חיה בעולם אוטופי. אני חושבת שלחיות בבועה זה דווקא לצפות ממנו להיות כזה. אז אם לא היו אלו יהודים שעשו לינץ' בשתי נשים נוצריות היו אלו ערבים שעשו לינץ' ביהודים או להיפך. ואם לא זה אז חילונים שעושים לינץ' בדתיים. גזענות קיימת בהרבה מגזרים, היא מתועבת ושפלה בעיניי, אך אני מודעת לקיומה ואינני משייכת אותה למגזר מסויים. אני לא חיה בבועה, אני רק אומרת שיש לי את השלווה לקבל דבר שאינני יכולה לשנות. עם כל אי ההסכמה שקיים בי.
א. כי אין דבר כזה שזה לא ישפיע עלי. הדת היהודית משפיעה על אורח החיים הישראלי בהרבה דרכים שלא מוצאות חן בעיניי. כי דת זה דבר שנוטה לכפות את עצמו, בין אם דרך החוק ובין אם דרך לחצים חברתיים. ואני די בטוחה שאני לא צריכה להביא פה דוגמאות - אני בטוחה שאת מכירה אותן. אין ספק, לא אמרתי שהדת היהודית אינה משפיעה על אורח החיים הישראלי ועל שלי כאינדווידואל, רק אמרתי שזה לא משהו שאני יכולה להלחם בו או לשנות אותו, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה למזער את ההשפעה הזו עד כמה שאני יכולה במידה ואינה לטעמי. אז כן, את יכולה לקרוא לזה סוג של השלמה, לא ממקום של חוסר רצון לשנות, אלא ממקום ריאליסטי, מקום של חוסר יכולת. ב. כי אני מאמינה שהחברה אחראית להגן על כל חבריה, ולא רק על אלה שחושבים כמוני. במיוחד על הצעירים בהם. וכשדת כלשהי משפיעה על הנורמות החברתיות בצורה חזקה מדי, ההגנה הזאת לא תופסת. אם לקחת דוגמה קיצונית, העובדה שהמשטרה לא מסוגלת להגן על שתי נשים נוצריות שחטאן הנורא היה שהן חיו בשכונה דתית (והיו נוצריות) מהמון מוסת שכמעט עושה בהן לינץ' ובסופו של דבר מחריב את הדירה שלהן, מראה כמה שהנורמות האלה דפוקות. אז לא, מבחינתי זה לא "תחיו איך שבא לכם ואני אשקוט לי כאן, בבועת האושר הקטנה והמבודדת שלי, רק אל תפריעו לי". גם כי אין בנמצא בועה כזאת, וגם כי בעיניי זאת לא דרך לאדם לחיות. ברוכה הבאה, את לא חיה בעולם אוטופי. אני חושבת שלחיות בבועה זה דווקא לצפות ממנו להיות כזה. אז אם לא היו אלו יהודים שעשו לינץ' בשתי נשים נוצריות היו אלו ערבים שעשו לינץ' ביהודים או להיפך. ואם לא זה אז חילונים שעושים לינץ' בדתיים. גזענות קיימת בהרבה מגזרים, היא מתועבת ושפלה בעיניי, אך אני מודעת לקיומה ואינני משייכת אותה למגזר מסויים. אני לא חיה בבועה, אני רק אומרת שיש לי את השלווה לקבל דבר שאינני יכולה לשנות. עם כל אי ההסכמה שקיים בי.