מה דעתכם?
אני בת 50 + וכשהגעתי למסקנה שזהו, אין יתר מי שמתאים לי, פגשתי אותו. הוא צעיר ממני בשנים אחדות. הכרנו פעם, מזמן, על רקע מקצועי ותו לא. אני הייתי נשואה אז. לפתע הצטלבו שוב דרכינו. ונפגשנו במקום אחר. כעת שנינו פנויים ריגשית ורישמית. יש פער גדול בגילאי הילדים (שלו בגיל בי"ס יסודי שלי סטודנט) אבל פגשנו אותם (הילדים טרם נפגשו ביניהם). התחלנו לצאת. פגישות די דלילות. להרגשתי הוא זקוק לאישור על כל צעד שהוא מתקדם איתי אלא שאני רוצה שירגיש בטחון וש"יצעד" גם בלי תמיכה מצידי כי אני רוצה להרגיש שהוא רוצה אותי גם בלי עידוד. אני כמובן יודעת שאם אינו מעוניין אז שום עידוד לא יועיל. נכון? אני קצת חסרת בטחון. אני חוששת שבעידוד מצידי - הוא יראה "לחץ" ויברח. להערכתי הוא די התרגל ל"לבד" שלו. כן, נכון צריך לדבר. אבל אנחנו ביישנים. שנינו. אז השאלות מעשיות שלי הן: האם לעודד אותו? האם להמתין שיעודד את עצמו? מתי עידוד מתפרש כ"לחץ"? אני בטוחה שהוא איננו נפגש עם אשה אחרת.
אני בת 50 + וכשהגעתי למסקנה שזהו, אין יתר מי שמתאים לי, פגשתי אותו. הוא צעיר ממני בשנים אחדות. הכרנו פעם, מזמן, על רקע מקצועי ותו לא. אני הייתי נשואה אז. לפתע הצטלבו שוב דרכינו. ונפגשנו במקום אחר. כעת שנינו פנויים ריגשית ורישמית. יש פער גדול בגילאי הילדים (שלו בגיל בי"ס יסודי שלי סטודנט) אבל פגשנו אותם (הילדים טרם נפגשו ביניהם). התחלנו לצאת. פגישות די דלילות. להרגשתי הוא זקוק לאישור על כל צעד שהוא מתקדם איתי אלא שאני רוצה שירגיש בטחון וש"יצעד" גם בלי תמיכה מצידי כי אני רוצה להרגיש שהוא רוצה אותי גם בלי עידוד. אני כמובן יודעת שאם אינו מעוניין אז שום עידוד לא יועיל. נכון? אני קצת חסרת בטחון. אני חוששת שבעידוד מצידי - הוא יראה "לחץ" ויברח. להערכתי הוא די התרגל ל"לבד" שלו. כן, נכון צריך לדבר. אבל אנחנו ביישנים. שנינו. אז השאלות מעשיות שלי הן: האם לעודד אותו? האם להמתין שיעודד את עצמו? מתי עידוד מתפרש כ"לחץ"? אני בטוחה שהוא איננו נפגש עם אשה אחרת.
