מה דעתכם
רציתי לשאול איזה תאוריות פילוסופיות יכולות לחזק ולעזור לאדם שעומד למות וחושב על המוות. זאת אומרת תאוריות שיכולות לעזור לאדם כזה, להתחזק נפשך ולהכנה נפשית לקראת המוות. לא מדובר על דברים שנותנים משמעות למוות מפני שנניח שאותו אדם עבר בחייו את השלב שחיפש משמעות ולפי ניסיונו, אין כבר שום סיכוי שבעולם שיקבל ביטחון מזה שכביכול יש משמעות למיתה. לכן לא הייתי מעוניינת בתאוריות כאלה כי המציאות היא שונה לגמרי ובמציאות. כוונתי היא לתאוריות שאומרות "הכל הבל הבלים" אולי חלק יגידו שתאוריות כאלה מדכאות אותם. אבל בכל זאת כוונתי היא דווקא לתאוריות מדכאות. אני אוהבת את הפתגמים שעוזרים לנו לראות את החיים מנקודת מבט שפוקחת את עיננו ל"תעבורה" של החיים. זאת אומרת כמו שמצלמים בוידאו את הטבע ואז צופים בהכל בהילוך מהיר מאוד ואז רואים אור ויום או שנים שמתחלפים ועוברים במהירות רבה ורואים בני אדם שעובדים מקימים משפחה ואחר כך הם תלויים בילדיהם שהיו כעבר תלוים בהם, רואים את כל הדברים שהם איבדו במשך כל חייהם וכל האובדנות האלה מותירות אותם חסרי אונים. ומהנקודת מבט הזאת רואים שכמעט כל אדם מת עם חלומות ותקוות גדולות שהשאיר. ואולי זה סיגנון כמו של המשפט "חיים כצל עובר" (או משהו כזה). אני אשמח אם מישהי יזהה דברים משותפים לכל מה שכתבתי, ויאמר את דעתו לגבי איזה תאוריות יכולות להתאים. אני לא מחפשת תאוריות אלא דעות, מחשבות, השערות ותגובות שיכולים בין השאר גם להכין אדם לקראת המוות. שיהיה לכולם חג שמח ורק טוב.
רציתי לשאול איזה תאוריות פילוסופיות יכולות לחזק ולעזור לאדם שעומד למות וחושב על המוות. זאת אומרת תאוריות שיכולות לעזור לאדם כזה, להתחזק נפשך ולהכנה נפשית לקראת המוות. לא מדובר על דברים שנותנים משמעות למוות מפני שנניח שאותו אדם עבר בחייו את השלב שחיפש משמעות ולפי ניסיונו, אין כבר שום סיכוי שבעולם שיקבל ביטחון מזה שכביכול יש משמעות למיתה. לכן לא הייתי מעוניינת בתאוריות כאלה כי המציאות היא שונה לגמרי ובמציאות. כוונתי היא לתאוריות שאומרות "הכל הבל הבלים" אולי חלק יגידו שתאוריות כאלה מדכאות אותם. אבל בכל זאת כוונתי היא דווקא לתאוריות מדכאות. אני אוהבת את הפתגמים שעוזרים לנו לראות את החיים מנקודת מבט שפוקחת את עיננו ל"תעבורה" של החיים. זאת אומרת כמו שמצלמים בוידאו את הטבע ואז צופים בהכל בהילוך מהיר מאוד ואז רואים אור ויום או שנים שמתחלפים ועוברים במהירות רבה ורואים בני אדם שעובדים מקימים משפחה ואחר כך הם תלויים בילדיהם שהיו כעבר תלוים בהם, רואים את כל הדברים שהם איבדו במשך כל חייהם וכל האובדנות האלה מותירות אותם חסרי אונים. ומהנקודת מבט הזאת רואים שכמעט כל אדם מת עם חלומות ותקוות גדולות שהשאיר. ואולי זה סיגנון כמו של המשפט "חיים כצל עובר" (או משהו כזה). אני אשמח אם מישהי יזהה דברים משותפים לכל מה שכתבתי, ויאמר את דעתו לגבי איזה תאוריות יכולות להתאים. אני לא מחפשת תאוריות אלא דעות, מחשבות, השערות ותגובות שיכולים בין השאר גם להכין אדם לקראת המוות. שיהיה לכולם חג שמח ורק טוב.
