מה דעתכם

NETA 012

New member
מה דעתכם

רציתי לשאול איזה תאוריות פילוסופיות יכולות לחזק ולעזור לאדם שעומד למות וחושב על המוות. זאת אומרת תאוריות שיכולות לעזור לאדם כזה, להתחזק נפשך ולהכנה נפשית לקראת המוות. לא מדובר על דברים שנותנים משמעות למוות מפני שנניח שאותו אדם עבר בחייו את השלב שחיפש משמעות ולפי ניסיונו, אין כבר שום סיכוי שבעולם שיקבל ביטחון מזה שכביכול יש משמעות למיתה. לכן לא הייתי מעוניינת בתאוריות כאלה כי המציאות היא שונה לגמרי ובמציאות. כוונתי היא לתאוריות שאומרות "הכל הבל הבלים" אולי חלק יגידו שתאוריות כאלה מדכאות אותם. אבל בכל זאת כוונתי היא דווקא לתאוריות מדכאות. אני אוהבת את הפתגמים שעוזרים לנו לראות את החיים מנקודת מבט שפוקחת את עיננו ל"תעבורה" של החיים. זאת אומרת כמו שמצלמים בוידאו את הטבע ואז צופים בהכל בהילוך מהיר מאוד ואז רואים אור ויום או שנים שמתחלפים ועוברים במהירות רבה ורואים בני אדם שעובדים מקימים משפחה ואחר כך הם תלויים בילדיהם שהיו כעבר תלוים בהם, רואים את כל הדברים שהם איבדו במשך כל חייהם וכל האובדנות האלה מותירות אותם חסרי אונים. ומהנקודת מבט הזאת רואים שכמעט כל אדם מת עם חלומות ותקוות גדולות שהשאיר. ואולי זה סיגנון כמו של המשפט "חיים כצל עובר" (או משהו כזה). אני אשמח אם מישהי יזהה דברים משותפים לכל מה שכתבתי, ויאמר את דעתו לגבי איזה תאוריות יכולות להתאים. אני לא מחפשת תאוריות אלא דעות, מחשבות, השערות ותגובות שיכולים בין השאר גם להכין אדם לקראת המוות. שיהיה לכולם חג שמח ורק טוב.
 

ל נ צ ח

New member
שום תיאוריה. תעזרי לו לדעת האמת:

• המתת חסדו 1שינקין ו 16:59 | 23/03/04 האם יש לאפשר המתות חסד ובאילו נסיבות.האם יש להעמיד לדין את ד"ר מוות אשר מזריק רעל לחולים סופניים או שיש להסכים לכך בשתיקה. + הוספת תגובה ל נ צ ח ו 22:26 | 23/03/04 • בשום אופן לא! המתתו זה זריקתו לאש הגיהינום שבעולם המוות. החנק והייסורים הנוראיים שיהיו לו בעולם-המוות הם פי-מונים משהיו לו טרם הומת בעולם החיים. המתת חסד זה רצח, ורוצח יש להעמידו לדין. * ~ * ~ * ל נ צ ח * ~ * ~ *
 

ל נ צ ח

New member
בעיקר על הברכה דברי איתו

ועל שלא כדאי לו ללכת מפה מבלי ששמע את שבקרוב ישמיעו בכל העולם על לנצח
חג שמח! * ~ * ~ * ל נ צ ח * ~ * ~ *
 

Grimsom

New member
When the final curtain

הדברים שאת אומרת מאוד מזכירים לי את האקזיסטנציאליזם הצרפתי, בעיקר את סארטר, עם הבחילה שלו מן הקיום והחיים; או אולי קצת את קאמי, עם חוסר המשמעות שבקיום (הזר יכול להתאים, אולי בגלל שיש בו התמודדות עם המוות מבלי לשקוע בחיפוש אחר משמעות). יותר מפילוסופיה, אני חושב שהאמנות מסוגלת להעביר את התחושות שאת מדברת עליהן: מאה שנים של בדידות, או כמה מהסיפורים של תומס מאן, ואיזה סקוויליון סרטים (שאני מוכן להשבע שאני מכיר - רק אפאחד מהם בדיוק לא עולה לי לראש כרגע). הרומן של חנוך לוין עם המוות הוא נהדר - בעיקר בחיי המתים (ספר שירים) או באשכבה. אני, אישית, מאוד מתחבר לתמונות של ייאוש שכאלה - אבל אצלי זה מן עניין של קתרזיס, מעיין שיכוך של אלימות פנימית שכזו.
 
חנוך לוין מרבה לדברביצירותיו על...

נושא העדר התכלית בחיי האדם...מתבסס על התפיסה האקזיסטציאליסטית שהוזכרה כאן ע"י גרימסון. אנחנו מנסים לתת משמעות לחיינו אך אין לנו...בצם שליטה על דבר מכל המתרחש בחיינו...אף לא על ה...איך ומתי נמות. התפיסה מתבססת על הסיפור המיתולוגי של סיזיפוס שתכלית חייו לנח לגלגל את האבן למרומי ההר בידיעה שהיא תתגלגל למטה וחוזר חלילה.
 
אין לנו כאן שום תכלית.

הגענו לכאן מבלי שמישהו שאל אותנו ואנו מנסים ליצור כל הזמן מעין אשליה של סיפוק עצמי, משקיעים במימוש עצמי, ומנסים לבנות עתיד. אבל כל זה מכוון לעתיד הקרוב. באשר לעתיד הרחוק, אנחנו יודעים מה מצפה לנו. לכן המסקנות שלי טריוויאליות : "הבל הבלים הכל הבל" ו-"אכול ושתה כי מחר נמות." שתי אימרות אלו משלימות האחת את השניה ומהוות בסיס לתורה פילוסופית שאדם ההולך למות יכול לאמץ.
 
למעלה