עמוק עמוק עמוק צללנו
פסקל טען ב
פשטות, בלי קשר למתמטיקה שייסד ולהסתברויות מורכבות, שאם אלוהים לא קיים, האדם
לא יפסיד דבר אם יאמין בו. אך אם אלוהים קיים, יפסיד הכול אם לא יאמין בו. הרשו לי להניח שאילו פסקל חי במאה שערים בתקופת ימי הביניים (1950 והלאה) או בקהילות אורתודוכסיות הוא לא היה יכול לטעון בפשטות ש
אין מה להפסיד . טענתו מבוססת כנראה על הנצרות שלא דורשת ממאמיניה חיי סגפנות וכו'. ומכיוון שרבותי המשילו הדבר לאכילת תפוח מסלסלה שיש בה תפוח אחד מורעל אנסה לענות גם לזו.. הטענה: אם היה לך סל מלאאא במלאנ'תלפים תפוחים, ורק אחד מהם מורעל. מה זה מורעל? שהורג... האם היית אוכל תפוח? התשובה הברורה היא שלא... ועד כאן הטענה, שמבוססת על ראיית הרוחניות בלבד, והחומריות לא נשקלת בכלל, אלא נשקלת האפשרות הרוחנית (העתידית, מה יקרה אם תעשה מה שאסור) מול האפשרות של - שום הנאה ושום עבירה. אבל הלו!!! מה אם מכניסים למשוואה חומריות? בהנחה שהיעדר חומריות שווה לרעב שבמשל, הרי שאם היום תתאפק מהתפוח, ומחר תתאפק, וגם מחרתיים,חוץ מזה שלא יהיה כיף בהתחלה , בסוף אתה תמות! לכן, מה שבאתי להגיד וקצת הסתבכתי במילותי, זה שאם מכניסים למשוואה את
ההנאה של החיים החומריים, ומשווים אותם להימור של ה
הנאה מהרוחניות (התיאורטית והפחות מוכחת) התוצאה, לפחות בעיני תהיה אחרת... ואם הגעת עד הלום, השמת לבך שבציטוט המובא אין רמז ל
עונש אלא רק להפסד ה"שכר" הרוחני...?
אז, שלא יעבדו עליכם...